אמי, שרה, נולדה בחודש חשוון תרס"ב, 1902, להוריה צפורה ויהודה אוסובסקי, בעיירה לובן אשר בחבל מינסק ברוסיה הלבנה.
בגיל 14 התיתמה מאמה וכל מעינינה נתונים היו לאחיה הקטנים ממנה: צבי אחיה הבכור, שמחה, אשר כהן כרב באודיסה. באודיסה למדה בסמינר למורים, בו לימד ביאליק, ועד יום מותה זכרה חומר רב אשר למדה בו.
ביוזמתה שלחה את אחיה צבי לגרמניה ללמוד את אמנות הדפוס ולא פעם הזכיר דודי, שהגיע למה שהגיע בזכותה.
בשנת 1922 עלתה, אמי, ארצה והחלה ללמוד בבית-הספר לאחיות "הדסה" בירושלים. כאן עזרה לאחיה, אברהם, ללמוד בבית-הספר למורים של "המזרחי" בירושלים.
בסיימה את לימודיה עבדה כאחות בביתן תינוקות בירושלים ולאחר מכן בכפר-ילדים, בכפר הנוער שפיה, בצפת ובחיפה. לאחר שנשאה לאבי, יואל סורוצ'קין, עברו להתגורר בתל-אביב ואמא עבדה כאחות בבית-החולים "הדסה".
בשנת 1935 עברו אמא ואבא למושב חרות. אמא עבדה כאחות ב"טיפת-חלב" במושבים וגם בבית-הספר ומאד אהבה תפקיד זה. גם לאחר שהפסיקה את עבודתה בקופ"ח, היו החברים נוהגים לקרוא לה כשנולד תינוק, כדי לדעת שהכל כסדרו. הם ידעו שתמיד ייענו ברצון.
רצה הגורל כך, שאמא נאלצה לחזור לבית-החולים "הדסה", אבל הפעם בגלל מחלת הסרטן של אבא. היא עברה לירושלים כדי להיות לידו יום יום ושעה שעה. וכך במשך כשנה וחצי. סופר לי שלא עזרה רק בטיפול באבא, אלא גם בחולים נוספים במחלקה וכל זאת מבלי להתאונן ובמאור-פנים.
זמן קצר לאחר מות אבא, התנדבה לעזור למשפחה במצוקה וכשעברה ניתוח, ביקשה שנדאג למשפחה במקומה. היה לה סיפוק רב כשעזרתה הניבה פירות והמשפחה יצאה למרחב.
אמא אהבה, כמובן, לעזור גם לנו והיתה מעורה במה שעושים ומה לומדים הנכדים, היכן הם משרתים בצבא ומה התפקיד שהם ממלאים. היא אהבה מאד את ההרצאות בבית החבר ובמיוחד נהנתה אם החומר היה מקביל לנושא שלמדה ענבל, הנכדה, בתיכון.
בשנה האחרונה לחייה הרגישה לא בטוב, אך טענה שאין מה לרוץ לרופאים. גם הרופא שטיפל בה בימיה האחרונים בבית-החולים עמד על אופיה ואמר לי: "היתה לך אמא אופטימיסטית ואצילה".
אמא נפטרה בתאריך כ"א כסלו, תש"ן (19.12.89).