זאב ליטמנוביץ נולד בבסרביה בשנת 1899, וכאשר היה בן 19 קם ועלה לארץ ישראל לחיות בה את חייו.
לאה וזאב נישאו ב-1927, החליטו לחיות במושב והצטרפו לגרעין חרות. המשפחה גרה בכפר סבא ובמשך שנתיים עבד זאב כל השבוע בתל מונד והגיע לביתו רק בשבת. הם היו בין הראשונים שעלו על הקרקע וגרו ב"מחנה". לאחר חלוקת המגרשים התנחלו לאה ושאב בצריף שעל חלקתם והקימו משק חקלאי קטן. זאב היה איש חרוץ, לא בחל בכל עבודה, ופעמים רבות התנדב לעשות מעבר לחובותיו.
לאחר כמה שנים, כשהזמנים היו קשים, עבר זאב הסבה, היה לקצב, וראה ברכה בעמלו. זאב היה מעורה בחיי המושב והשתתף באסיפות ובהחלטות. השניים קשרו יחסים מיוחדים עם השכנים הערבים.
זאב ידע ערבית, הכיר וכיבד את אורחות חייהם וזכה לכבוד מצידם, ולא פעם אף נקרא לשמש בורר בסכסוכים ביניהם. פעם אף הציל ערבי את חייו, כאשר רמז לו כי כדאי שיסתלק ממקום מסויים. לאה וזאב חיו חיי משפחה יפים ושקטים, אהבו לראות הצגות, אופרות וכל שיכלה עיר כתל אביב להציע להם. זאב היה "תולעת ספרים", והתמיד להרחיב את השכלתו. לאה וזאב עזבו את חרות ב-1945 ועברו לאבן יהודה. רק לאחר שנים התגלו לבנותיו נדיבותו וטוב ליבו ודרכו הצנועה לעזור לזולת.