יפה נולדה ברוסיה בשנת 1906 והגיעה לחרות בעקבות בעלה.
אמא...מילה קצרה, שתי הברות, וכל כך הרבה משמעותיות.
מילה החובקת בתוכה משפחה, אהבה, מסירות ודאגה.
תחילת דרכה של אמא ברוסיה הרחוקה, במשפחה קטנה וחמה:
אם, אב, אח ואחות, והיא הצעירה שבשלושה.
חייה של אמא הסתיימו בישראל, ארצה שלה, בביתה, במשפחה חמה ואוהבת:
בעל, שלושה ילדים ושבעה נכדים.

כבר בגיל צעיר, עוד בטרם מלאה לה שנה, טעמה אמא את טעמם המר של החיים,
אביה חלה והותיר אותה הקטנה, יתומה, אשר בעצם כלל לא זכתה להכיר את מולידה.
הצרות לא הירפו ועל הדלת שוב דפקו.
אחיה, נער יפה תואר, עם חברו שיחק וזה את עינו ניקר והפכו לעיוור.
ימים קשים עברו על האלמנה ושלושת ילדיה הקטנים.

אמא, צעירת הילדים ויפת תואר אמיתית,חוזרה בעקשנות על ידי אבא, ובעת נישואיהם על מרפסת הבית התערבבה השמחה בעצב: הידיעה כי הזוג הצעיר עומד לעלות לארץ ישראל והפרידה הצפויה, העיבו על שמחת הכלולות. ואמנם, על אף קשר המכתבים שנשמר בשנים הראשונות לא זכתה אמא לראות שוב את משפחתה, שנספתה בשואה. החיים בארץ היו קשים, אך מלאי חדוות יצירה, שיתוף ואחווה. 53 שנים היתה אמא רעיה למופת, אם מסורה וסבתא נפלאה. כואב ועצוב היה הסבל שהיה מנת חלקה של אמא בשנה האחרונה לחייה, וקשה להתנחם. בשעה כזו, אמא יקרה, אנו שבים וזוכרים את הטוב שהתברכת בו בשנות חייך, בקרב המשפחה שהקמת לתפארת בסבלנות, סובלנות והמון חום ואהבה.
אמא נפטרה בהיותה בת 79 בשנת 1985.