אליהו נולד בברלין באוקטובר 1904. בצעירותו היה חבר מכבי "בר-כוכבא". הוא היה ציוני פעיל, ומסיבה זו ישב שנה וחצי בכלא הנאצי, וכשהשתחרר בשנת 1935 ברח מגרמניה לדנמרק. שם שהה כשנה בהכשרה חקלאית.
בדצמבר ש.ז. נשא לאשה את רחל.
בשנת 1936 עלו רחל ואליהו לארץ. הם נתקבלו לקיבוץ אשדות יעקב. בהיותו בקיבוץ זה עזר אליהו בהקמת הקיבוץ השכן, גשר. לאחר שנה עברה המשפחה לנהלל. שם עבד אליהו אצל האלמנה שולמית יעקובי, שבעלה ובנה נרצחו בידי הערבים במאורעות תרפ"ט. אליהו רצה מאד להקים משק בנהלל, אך לא הצליח לאסוף את הסכום הנדרש, והמשפחה עברה למושב חרות.
כאן חיו בתחילה בצריפים. פעם בצריפו של רפפורט ופעם בצריפו של פרויד. כדי לבסס את המשק ולהקים בית נאלץ אליהו לעבוד קשה כפועל חקלאי בפרדסי תל-מונד.
בשנת 1940 התגייס אליהו לצבא הבריטי. במשך שנה נלחם במדבר המערבי של מצרים, אח"כ הועבר לחזית ביוון, ושם נפל בשבי הגרמני עם עוד 1600 ישראלים, ביניהם יוסף אלמוגי ויצחק בן-אהרון, שהיה מפקדו הישיר. אליהו היה בשבי ארבע שנים. באוגוסט 1945 שוחרר מהשבי וחזר הביתה לאשתו ולבנו יחידו, שלא ראה אותם חמש שנים.
אליהו התחיל לשקם את משקו וכן עבד כעובד ציבור במושב 15 שנה. בשנת 1963 נשלח מטעם אירגון משקי העופות לאיטליה לשלושה חודשים, להקים שם מפעל של מדגרות. בשנים 1968-1964 נסע כל שנה לשלושה חודשים לפרס, להקים שם מדגרות.
אליהו היה תמיד אופטימי, גם ברגעים הקשים ביותר בחייו. אהב את הארץ ואהב לעזור לזולת. היה אדם בעל אופקים רחבים ונעים-שיחה.
אליהו נפטר בשנת 1977, בעת השבעת נכדו רוני כצנחן ליד הכותל, ויש בכך סמל לפועלו למען ארץ ישראל ועם ישראל.