נולד בינואר 1895 בעיר ביאליסטוק שבגבול פולין-בילורוסיה. דרומית מערבית לעיר גרודנה, בירת בילורוסיה דאז. פולין כולה היתה תחת שלטון רוסי עד סוף מלחמת העולם הראשונה - 1918.
עסקי המשפחה - מסחר בטכסטיל.
במלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914-1917, בהיותו בגיל 19-22 שנים, נשלח ע"י הרוסים לעבוד בהטענת הרכבות בעצי-יער כרותים, לצרכי הצבא. בשלהי מלחמת העולם, ב-1918, הצבא הרוסי עמד לסגת מביאליסטוק ולסגור את הגבול בין פולין לבילורוסיה. הוא הצליח לעלות על הרכבת האחרונה שעזבה את ביאליסטוק לגרודנה, בעזרת בת-דודו היפיפיה פרידל, שהעבירה אותו בין משמרות החיילים, כשבידו פספורט עם שם מזוייף, אברהם רבינוביץ שהיה מבוגר ולא בגיל צבא.
אבא הגיע לגרודנה. הצטרף לחלוצים של צעירי-ציון, ועלה לארץ עם קבוצה א' ב-1920, קבוצתו הגיעה לחיפה. השתכנו במחנה אהלים, ועבדו בסלילת כביש חיפה-ג'דה, חיפה-יגור.
ב-21.10.1921 הגיעה קבוצה ב' של החלוץ מגרודנה. שתי הקבוצות התלכדו, ועברו לעבודות בנין בראשון-לציון בחיפה ובפתח-תקוה. ב-1922 התפרקה הקבוצה הגדולה, קבוצה של כ-20 חברים וחברות, שכונתה 'קבוצת גרודנה' ושבה היו גם אבי ואשתו לעתיד, עברה לעבוד בבנין במוצא ובירושלים ורמלה.
בשנים 1922-23 הם בנו את בית ההבראה ארזה, במוצא עילית. את בית המושל ברמלה, ואת שכונת תלפיות ליד ירושלים. ברם, משאת נפשם של חברי הקבוצה היתה להגיע להתישבות חקלאית.
ב-1924 נשא אברהם לאשה את חברתו לקבוצה חיה דומבלנסקי. ב-1924 15 חברים מקבוצת גרודנה, והורי ביניהם הצטרפו למייסדי קבוצת גבע, שהתיישבו על הקרקע בעמק יזרעאל ב-1922. בשנת 1925 באפריל נולדתי ביתם הבכורה בקבוצת גבע.
בראשית 1929 האפשרויות להתבססות כאיכרים בהתישבות המושבית קיבלה תנופה גדולה (התישבות האלף), וחלה עזיבה גדולה מהקיבוצים והקבוצות לארגוני המושבים שבדרך. הטענה היתה שהקבוצה לא מאפשרת לפרט לפתח כשרונותיו, ומשאת נפשם היתה ליצור משק קטן שיפרנסם.
ב-1929 התקבלו הורי כחברים לארגון חרות יהודה - מושב חרות דהיום. עזבו את גבע וחזרו זמנית לירושלים. אבא עבד כסתת בבניין מלון המלך דוד ובארמון הנציב העליון ובאוניברסיטה העברית על הר הצופים.
ב-1930 עברנו לכפר סבא. אבא רכש זוג פרדות והשתתף עם קבוצת הראשונים בחריש של השטח המיועד למושב.
ב-1931 עברנו לגור במחנה על אדמת המושב. הגברים עבדו בנטיעת הפרדסים בחרות ובתל-מונד, הנשים - בחדר האוכל המשותף ע"פ תור.
אח"כ הוגרלו המגרשים וחולקו למשפחות, כל משפחה קיבלה אמצעים לבנות 2 חדרי מגורים, לול מעץ ובנין לרפת. את הבלוקים עשינו לבד הורי ואני. את הבית בנתה קבוצת הבנאים של חרות, כשבראשה יוסקה לוין הגדול. אבא עבד בפרדסי תל-מונד לצורך הפרנסה. מסיבות בריאות נאלץ אבי ב-1935 לחדול מעבודה גופנית, ועבר לעבוד בהנהלת הצרכניה בתל-מונד ואח"כ במושבים כפר ורבורג ואביחיל.
בנובמבר 1935 נולד הבן שאוליק.
בשנות החמישים התבסס על ענף הלול ועבד במשק בלבד. הוא דבק באידיאל חייו - להיות איכר - והיה מאושר בכך עד אחרית ימיו.
היה חרוץ ודייקן ומבצע מעולה בנגרות, בבנין או בבל דבר אחר. איפיינו אותו במיוחד הגינות ויושר אבסולוטי.
נפטר בשיבה טובה בגיל 93 שנים.
כ-58 שנים משנות חייו עברו עליו במושב חרות.