אשר נולד באוקטובר 1902 בעיירה פיטרקוב, פלך מינסק, ברוסיה הלבנה, למשפחה אמידה, ברוכת ילדים, אשר ידעה לשלב יפה את המסורת עם רוח התחיה והציונות.
ב- 1919 עלה אחיו חיים ארצה והתישב בעטרות. כעבור שנתיים עזב גם אשר עם אחותו את העיירה, ואחרי תלאות רבות הגיעו סוף סוף לארץ, לאחיהם בעטרות. שנים אחדות חלפו וההורים עם יתר בני המשפחה גם כן עלו ארצה, ובמושב עטרות התאחדה המשפחה.
איחוד המשפחה שימח את לב כולם ובמיוחד את לב ההורים. בראותם שחלומם להיות חקלאים בארץ ישראל הולך ומתגשם.
תנאי החיים בעטרות היו בימים ההם קשים מאוד, ואשר נאלץ לעבוד במקומות שונים בארץ, בכל מיני עבודות, היה שומר כרמים בראשון, בדגניה א' ולבסוף עבד ב"תנובה" בירושלים. בהיותו חולה בטיפוס הבטן, בשכבו ב"הדסה" בירושלים, הכיר את רעייתו לעתיד, את גלילה, שעבדה שם כאחות מתלמדת, ובשנת 1931 נשאה לאישה, הזוג עבר לגור בתל-אביב. גלילה סיימה את לימודיה, הוסמכה לאחות ועבדה ב"הדסה" בתל-אביב, ואשר עבד במחלבות "תנובה".
חיי העיר והעבודה שם לא קסמו להם, וחלומם היה לעבור להתישבות. ואמנם בשנת 1936 התקבלו כחברים במושב העובדים חרות בשרון.
בשנה זו נהרג בעטרות אחיו של אשר, חיים, ובמלחמת העצמאות העביר אשר את הוריו מעטרות לחרות.
אשר וגלילה התמסרו בכל מירצם למשקם. לאט לאט הלך המשק והתבסס, וכמו-כן גדלה המשפחה. לבת הקטנה, שאיתה הגיעו למושב, נוספו במרוצת השנים עוד שני בנים, שגדלו וחונכו באווירה הבריאה והטבעית של מושב עובדים.
אשר שימש לדוגמה להרבה חברים במושב. פרדסו המטופח, הלול והרפת, אשר הוכנסו בהם כל השכלולים דאז - היו לגורם מדרבן גם ליתר חברי המושב. הוא היה מעורה בחיי המושב והיה תמיד פעיל, במיוחד בועדת התרבות.
אשר ומשה פיקרסקי היו ממייסדי החוג לדרמה בגוש, וגם הצטיינו כשחקנים. הוא היה בין מארגני חגיגות מחצית היובל למושב וחגיגות העשר "להתישבות האלף".
בשנות העליה ההמונית היה אשר פעיל בקליטת העולים, הן כמזכיר מועצת פועלי תל-מונד, הן כמרכז לשכת העבודה והן כרכז פעולות התרבות. הוותיקים שבין משתכני שכונת הפועלים, נוה-עובד א', עדיין זוכרים את אשר ואת אברהם הרצפלד בחגיגת חנוכת השכונה, כאשר הלהיבו בשירתם ובריקודיהם את כל הציבור, והישרו אוירה של שמחה וחג על כל הנוכחים.
שמו הטוב של אשר כאדם אחראי וכמארגן מוכשר הלך לפניו, ואף הוטל עליו מטעם משרד העבודה לטפל בנוער ולהקים מוסדות חינוך ללימוד מקצוע.
כאיש, שהפעילות היתה תמצית חייו, היה אשר נרתם תמיד לכל פעולה הדורשת ארגון קפדני. במיוחד היה אהוב עליו חג הביכורים. בחג זה התגלה אשר במלוא מירצו ותושייתו. בחגיגות הביכורים, שהיו למסורת בגוש, השתתפו כמעט כל תושביו, ואשר דאג לכל, ובמיוחד לארגון הבאת הביכורים ומכירתם. התהלוכה הססגונית היתה מגיעה לחצר בית-הספר, וכאן היה אשר עולה על במה מאולתרת ומנהל בקול צלול וחגיגי את מכירת הביכורים, לפי שיטה הנהוגה במכירות פומביות. התמורה היתה כולה קודש לקרן הקיימת לישראל.
חג השבועות היה סימן דרך בחייו, ובערב חג זה בשנת תשמ"ב עזב אותנו אשר לנצח (27.5.1982) בהשאירו אחריו בלבבות בני משפחתו וידידיו הרבה זכרונות ממסכת חייו העשירה והרבגונית כאיש ציבור נאמן ומסור, כאיש העבודה והחקלאות, כבן מסור להוריו ולבני משפחתו, כבעל טוב וכאב נפלא לבתו ולשני בניו וכסבא אהוב על נכדיו.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.