לולה (יוכבד) בת פרידה ואריה פינקלמן, נולדה ברוסיה בשנת 1903, ועלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1922. ברוסיה למדה שנתיים בפקולטה לרפואה. מכיוון שבארץ לא ניתן היה להשלים את לימודי הרפואה, עברה קורס לאחיות ונתקבלה לעבודה בבית-חולים "הדסה". באחת המסיבות שערכו לולה וחברותיה, הכירה את יוליק גבאי.
הם נישאו בשנת 1928, למרות הסתייגותם של הוריה, שלא התלהבו מחלוץ חסר פרוטה.
יוליק עבד בנהריים וחלם להיות חבר מושב, ולולה עבדה בבית-חולים בחיפה. בשנת 1933 הגשימו את חלומם, ועלו להתישבות במושב חרות, עם הבת הבכורה שנולדה בחיפה.
בכוחות משותפים בנו לולה ויוליק את ביתם הצנוע. לעיתים עבדו בלילה לאורו של פנס הנפט, שלולה החזיקה בידה. למרות הקשיים שעברו על המשפחה כמו על שאר המתישבים, הצליחה לולה להשתלב בחיי המושב, ותרמה רבות לביסוס המשק.
במשך השנים התרחבה המשפחה ונוספו אליה בת ובן.
במאורעות 1936-1939 ריכזה בגוש ובמושב את לימודי העזרה הראשונה - כמו כן השתתפה בשיעורי ההגנה בשימוש בנשק.
לולה היתה שותפה נאמנה בבעלה בכל. בביתם שררה תמיד אוירה נעימה וחמה, והמשפחה כולה היתה מלוכדת סביבה. חברים משכבר הימים היו מבקרים לעיתים תכופות. לולה היתה מקבלת אותם במאור פנים ובחמימות רבה והיתה מגישה ממטעמיה (בסגנון הרוסי). לאחר הארוחה היו כולם פוצחים בשירה רוסית לבבית וחמה.
בשנת 1975 חלתה במחלה ממארת, ותוך זמן קצר, בתענית אסתר תשל"ו, 15.3.1976, נפטרה.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.