יחיאל זאב בן-ברוך נולד ב- 1902 בעיר זדונסקה-וולה הסמוכה ללודז' שבפולין. סבו היה מהחטופים (קנטוניסטים) ששרת בצבא הצאר ניקולאי הראשון שנים רבות.
הסב לא זכר עם שחרורו את משפחתו ומוצאה, רק את עצם היותו יהודי ולכן חזר לאיזור היהודי בפולין. משפחתו היתה, לכן, קטנה יחסית.
סיים 6 שנות לימוד בבית הספר ואחר-כך למד את אומנות האריגה. עוד בנעוריו הצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בה עד עלותו ארצה. לארץ "עלה" כ"בעל הון" בעל 600 ליש"ט, לפחות הון רב באותם הימים.
ב- 1929 התחתן עם נחמה לבית הלישקובסקי ויחד יצאו לארץ-ישראל. תחילה ברכבת מפולין לטריאסט, משם באניה לפורט-סעיד שבמצרים ומשם באניה נוספת לחיפה. עם בואם ארצה התישבו תחילה בראשון-לציון שם שכרו דירה בביתו של אברמוביץ, אחרון הבילויים. המצב הכלכלי הקשה בארץ בקושי איפשר למצוא עבודה. את המצב הקשה הצילה נחמה שעבדה כתופרת.
לאחר מספר שנים עברה המשפחה לרעננה, שם הצטרפו בני הזוג לגרעין "הדרום" שעלה מאוחר יותר לחרות ב- 1939.
המצב באירופה הדאיג אותו מאוד והוא הביע לא פעם את דעתו כי שואה צפויה ליהודי אירופה. בכן, השקיע מאמצים רבים להעלות את בני משפחתו ומשפחת אשתו ארצה.
הוא הצליח בתוקף היותו "בעל הון" להעלות את שני הורי אשתו ופתח בתהליכים להעלאת אחיו ואחי אשתו נחמה, אבל הוא לא הספיק בכך, מלחמת העולם השניה הקדימה אותו וכל משפחתו בחו"ל נספתה עד אחד.
העבודה הקשה במושב גרמה לו שברים בצלעות, אך כיוון שלא הבריא לחלוטין הלך כפוף עד יום מותו.
על אף הקשיים השתדל תמיד לעבד את משקו בעצמו, בעבודה עצמית ממש. המשיך לעבוד במשקו עד שנותיו האחרונות, נהג תמיד בזהירות כלכלית והשתדל לא לחרוג מיכולתו ואמצעיו.
היה איש שקול תמיד, איש ההגשמה והעבודה העצמית.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.