יוסף בארי (יוסקה ברנזון) נולד בזיטומיר שבאוקראינה בשנת 1893. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה שבעיר מולדתו, יצא להמשך לימודיו באוניברסיטה שבקיוב. האוניברסיטה היתה בתקופה ההיא מקור תסיסה מהפכנית. בין הסטודנטים היהודים התגבר אז הרעיון הציוני, ויוסקה הביא לעיר מולדתו את בשורת התחיה הלאומית. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם התמסר לפעולה בקרב הנוער והשתדל להקנות לחוגי הנוער הלומד את ידיעת השפה העברית, את היחס להיסטוריה היהודית (ובעיקר - פרקי הגאולה) ואת האהבה לארץ ישראל. יוסקה שקע כולו בפעולה זו ואף הפסיק את לימודיו.
עם פרוץ מהפכת 1917 היה בין מיסדיה הפעילים של קבוצת "על-המשמר" בזיטומיר שהיוותה אחר-כך את הגרעין לתנועת "דרור" ברוסיה. בתקופה זו היה גם פעיל בהגנה העצמית שהשתלבה כעבור זמן קצר במיליציה העירונית. לאחר המהפכה ירדה תנועת "דרור" למחתרת והוחלט על יציאה מרוסיה בדרך לארץ ישראל. יוסקה נמנה עם חברי הקבוצה שטיפלה בהעברה הבלתי-ליגלית של חברי "דרור" לפולין. בסוף שנת 1921 עבר אף הוא לפולין ועבד במרכז החלוץ בוורשה ובקיבוץ גרוכוב. בפולין הכיר את חברתו לחיים, גיטקה. פעילותו ענפה ורב-גונית, תמיד בעבודה הציבורית "השחורה" היום-יומית, בנאמנות ובהתמדה.
באפריל 1924 עלה יוסקה לארץ, נכנס לחבורת "מעבר" בפתח-תקוה ומשם עבר והיה מראשוני פלוגת קיבוץ "עין חרוד" שבזכרון יעקב. מחוץ לעבודתו בפלוגה מילא גם תפקידים במוסדות ההסתדרות במושבה שהעסיקו אותו עד שעות הלילה המאוחרות. לאחר מכן עבר לפלוגת חיפה ובשנת 1926 הגיע ליגור. אח"כ עזבו יוסקה וגיטקה את יגור וחיו מספר שנים כפועלים במקומות שונים בארץ, ביניהם בנהריים בהקמת מפעל החשמל, כשיוסקה עובד כפועל, מודד והידרוטכנולוג.
עם התחלת ההתישבות בגוש תל-מונד מצטרפים יוסקה וגיטקה לראשוני המתנחלים במושב חרות. כמודד עבד יוסקה בזמן הראשון בכל עבודות המדידה הראשונות במושב, וזאת גם התחלת הקמת משקו העצמי ובניית הבית למשפחתו. בשנת 1935 העבירו את המשק במושב אותו התחילו להקים, למשפחת אחותה של גיטקה - הניה וראובן דפנא, וחזרו לקיבוץ יגור.
ביגור עבד יוסקה בעבודות שונות ובעיקר במקצועו כמודד, אולם בפרוץ המאורעות בשנת 1936 עוברת פעילותו לעניני ההגנה. הוא נשלח לגליל העליון שם פעל לארגון וחיזוק ההגנה בישובים. ניהל קורסים לטופוגרפיה בין אנשי השורה ובטכניון בחיפה. הרצאותיו בטכניון פורסמו בחוברות להדרכה שהוצאו ע"י המרכז החקלאי.
עם תחילת מלחמת העולם, בימי מצוקה כספית וכלכלית של המשק, קיבל עליו יוסקה את התפקיד הקשה של גזבר. עבד ללא לאות, בשקידה ובמסירות בלתי רגילה ולא מעט היה חלקו בהבראה הכספית של המשק. לאחר גמר תפקידו כגזבר קיבל עליו את רכוז הנהלת-החשבונות בענף הגדול של "מחלקי תוצרת תנובה - חברי יגור", ענף אותו ליווה מיום היוסדו ולו הקדיש מירב זמנו וכוחו.
למרות שעות עבודתו המרובות, תמיד נמצא לו הזמן להקדיש למשפחתו, לשלושת ילדיו, לקרוביו ולחבריו. מעולם לא הסתגר בד' אמות, היה ער לכל המתרחש בארץ, במפלגה, במשק ובחברה. לא דילג על אף אסיפה, הרצאה, שיחה. עבודתו המרובה לא איפשרה לו להשתתף בועדות ומוסדות, אך עקב אחרי הכל בעירנות רבה.
ביום ב' באלול תש"י 1950 נפטר יוסקה ממחלה אנושה והובא למנוחות באדמת יגור.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.