עלתה ארצה עם הוריה, בן ציון וזהבה הרשקוביץ, בשנת 1912 מבסרביה. בת 6 היתה צפורה כשעברה לגור יחד עם הוריה בנוה צדק ותקופת מלחמת העולם הראשונה עברה עליה בתלאות וסבל, שהיו לחם חוקם של כל תושבי הארץ בתקופת המשטר התורכי. כשהתבגרה עברה למושב נהלל כדי ללמוד חקלאות בביה"ס החקלאי של חנה מייזל. לאחר שלוש שנות לימודים עברה לחדרה ועבדה בכל עבודה שנזדמנה ואף עמדה במבחן של כיבוש העבודה, שהיה לא קל בימים ההם. לאחר זמן מה עברה לקבוצת גניגר בעמק יזרעאל, אך עם יסוד מושב כפר הס עברה יחד עם בעלה דב למושב, ומני אז היתה צפורה "עזר כנגדו" במובן הטוב של המושג. ביתה של צפורה היה פתוח לכל דכפין, שקדה על קשרים עם כל בני המשפחה ואף אמצה כבת את שרה, בת אחותו של בעלה, כשהתיתמה, חינכה וגידלה אותה כאמא לכל דבר. הכוס עברה גם עליה כאשר נפטרה בתה, נירה, בדמי ימיה. אסון זה הטביע עליה את רישומו, לא יכלה להתאושש וביום ראשון ו' באייר תשל"ז נפטרה.