בתיה ירמיצקי נולדה ב-1904 באודסה למשפחה ציונית, שעלתה כולה ארצה בשנת 1914: אם, אב וארבעה בנים ובנות. המשפחה התגוררה בבית העולים ואחר כך עברה לפתח תקוה. תקופת מלחמת העולם הראשונה תחת שלטון התורכי בארץ ישראל היתה רבת סבל, רעב ואף גירוש. שנה לאחר העליה נפטרה האם, האחים והאחיות עזבו את הבית, ובתיה נשארה לבדה עם האב. הם נדדו למקוה ישראל, תל אביב ונוה צדק בחיפוש אחרי עבודה, ובהיותה בת 16 עזבה בתיה את אביה והחלה במסע נדודים שעבר את גדוד העבודה בעין חרוד, זכרון יעקב, קיסריה וכפר גלעדי, שם פגשה את משה. הם נישאו ב-1923, עזבו את הקיבוץ ועברו לתל אביב, שם נולדה הבת רחל, וב-1928 עברו לגור במושבה מגדל, כאשר משה עבד כגנן בוילה מלצ'ט הסמוכה. ב-1932 נולד הבן נחמיה ז"ל, והמצב הכלכלי היה נוח. השאיפה לשבת על אדמה משלהם הביאה אותם לכפר הס ב-1934.
הירידה ברמת החיים היתה חדה: המשפחה גרה ארבע שנים במבנה שיועד לרפת עד שנבנה הבית בן שני החדרים בו גרו שנים רבות. הפסקת הקטיף בגלל המלחמה גרמה לאבטלה, עד שבתיה מצאה עבודה, בתחילה בקטיף, ואחרי כן כאם בית בבית הלורד.
שנים ארוכות וקשות עברו על המשפחה עד שהמשק התחיל להתבסס. בשנת 1992 עברה בתיה לבית אבות סיעודי ברעננה.