עלה ארצה בשנת 1918. הצטרף לגדוד לוחמי טריפולי ואחרי מלחמת העולם הראשונה החליט לחזור לעיר מולדתו ולפקוד את ביתו וקרוביו. לאחר זמן חזר ארצה עם רעייתו אסתר ועם שני בניו: חנן ומשה ז"ל שנפל המלחמת העולם השניה. בשנת 1939 רכש משק בכפר הס והתמסר לטיפוחו. משפרצה מלחמת העולם השניה התגייס לגדודים העבריים בצבא הבריטי כאשר בים המגוייסים היה גם בנו חנן. משחזר לכפר נתמנה כגזבר ושימש גם בתפקידים נוספים. כל תפקיד מילא באמונה והיה אהוד על כל חברי המושב. בת צחוק רחפה תמיד על שפתיו וטוב היה להימצא במחיצתו. משחלה נאלץ לעקור מהכפר לנתניה. ובמכתב ששלח לעלון הכפר "ניבנו", בשמו ובשם רעייתו אסתר, כתב בין היתר: "הנני נפרד מכם מתוך הרגשה שאנו מפסידים כאילו את מקום ההולדת שלנו, כי נמצאנו במחיצתכם 27 שנים רצופות. היינו אתכם בשמחות של הכפר ובשמחות של כל חבר. היינו שותפים לכל יגון ציבורי, בכינו על אובדן חברים יקרים, בני מושב, ובתוכם בננו משה ז"ל. ידענו שזה הקרבן שעם נותן עבור עצמאותו ורצונו להתקיים עלי אדמות. עברנו אתכם תקופות קשות וזכינו לראות כפר פורח על ענפיו החקלאיים, הרחובות הסלולים, הבתים הנאים, הילדים הנחמדים... אנו עוברים לגור בנתניה, כדי להיות קרובים אליכם. אנו מבטיחים לכם שלא ניתקנו ולעולם לא ננתק את קשרינו אתכם".
בשנים האחרונות היה מרותק לכסא גלגלים. זכרו ישאר לעד בין בני כפרנו ובני משפחתו.
י. בן ציוני