נולד בשנת 1892 בעיר סלנט שבליטא שהיתה ידועה בישיבתה ורבניה. היה בעל "ידי זהב", ועוד בחו"ל למד 4 מקצועות: נגרות, כריכת ספרים, שענות וצילום.
עלה לארץ בשנת 1924.
לימים, נשא את יוכבד לאישה.
אחרי חתונתם, גרו ישראל ויוכבד בירושלים ובתל-אביב וישראל עבד בצילום.
בשנת 1932 הצטרפו למשפחתה של יוכבד והתיישבו בכפר-הס בשכנות: בקנשטיין-אולשטיין-דבורצקי.
ישראל עבד כפועל בפרדסי "יכין" בסביבה, וצילם הרבה במשפחה במשק, בעבודה ובדרך אליה. (ברכיבה על חמורים). רבות מתמונותיו ב"מרכז לתעוד". במשך השנים, בעבודה קשה, הקימו את משקם: פרדס, לול ורפת. ישראל גם תיקן שעונים.
ישראל העלה ארצה את אביו יעקב-נחום, שגר איתם כל השנים. צבי אולשטיין, בן אחיו של ישראל, על גם הוא ארצה בשנות השלושים וגר גם הוא איתם בתקופה הראשונה.
אחרי הקמת המדינה החליפו את שם משפחתם לאליצור. ילדים לא נולדו להם, אך בסופה של מלחמת העולם השניה קיבלו לביתם את אסתר, מניצולי השואה ברומניה וטיפלו בה באהבה ובמסירות. הקשר איתה נמשך עד סוף ימיהם.
יוכבד נפטרה בשנת 1964 ונקברה בבית העלמין בתל-מונד. ישראל עבר לגור בבית האבות באפעל והמשיך להיות פעיל. הוא עסק בחריטה בעץ ויצר כלים שונים. גם כתב והוציא ספר לילדים: "שבעה סיפורים מן החי".
הוא נפטר בשנת 1978 ונקבר ג"כ בתל-מונד.
את המשק בכפר-הס מכר עם עברו לאפעל, לאחייניתם מרים בקנשטיין ובעלה עזרא מלצר.
יהיה זכרם של יוכבד וישראל ברוך.