הורי, צפורה ומשה אביש, נולדו בבוקובינה הידועה בנופיה היפים ובאקלימה הנוח.
הם היו קשורים בלב ונפש למסורת אבותיהם, ובחייהם קיימו את הצו "ואהבת לרעך כמוך" כלשונו וכמשמעו.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עברו הורי לגרמניה. משה היה שם סוחר מצליח ותמך בקרובי משפחתו הרבים ביד נדיבה.
ילדותנו, שלי ושל שני אחי - אשר ומנשה - היתה ילדות מאושרת בבית שופע כל-טוב, מכניס אורחים וחדור אהבת ישראל. ביתנו היה בית ציוני מובהק, ובראש שמחותינו העלינו תמיד את ארץ ישראל וכל שאיפותינו היו לעלות ארצה. הורי היו לא רק נאה דורשים, אלא גם נאה מקימים ועליתם ארצה נתממשה בשלבים.
לאושרם של הורי לא היה גבול משהגיעו להתנחלות בכפר הס. לרבים מוותיקי הכפר זכורה אמי כשהיא מובילה כדי חלב בשני שקים התלויים משני צידיו של החמור, ושרוייה תמיד במצב רוח מרומם.
אנו, שלושת ילדיהם, היינו לעתים מתכנסים יחדיו - מנשה ממעין צבי, אשר מגניגר ואני מכפר יהודע - בבית הורינו ומבלים במחיצתם שבת בצוותא בכפר הס.
משהזדקנו ומסיבות שלא היו תלויות בהם - עזבו בצער רב את כפרם האהוב.
שמחה גרוס