חיים שיבר נולד בגורה הומורה, בוקובינה, שהשתייכה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. הוא גדל במשפחה עניפה שעסקה במנסרות עצים (ד"ר חיים שיבא היה בן דודו). בהיותו ילד עברה המשפחה לוינה, שם סיים חיים את ביה"ס היסודי, התיכון ואת האוניברסיטה בלימודי היסטוריה, גיאוגרפיה ופילוסופיה, ושם גם קיבל דוקטורט בגיל 29. תוך כדי כך סיים חיים גם סמינר למורי עברית. אחרי סיום לימודיו החל מלמד עברית בגמנסיה העברית "חיות", ושם הכיר תלמידה לעברית בשם יהודית (הילדה), שהיתה לרעייתו. כבר בנעוריו החל חיים לעסוק בצילום, וטייל ברחבי אירופה עם ה"רוליפלקס" שלו ותרמיל מלא בנגטיבים מזכוכית. בתקופה זו הצטרף לתנועת "תכלת לבן". בשנת 1935 ביקרו חיים ויהודית בארץ ישראל ואז החליט שמקומו כאן. כבר אז הציע לו הטכניון משרת הוראה. ב-1938, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, החל חיים לעבוד במשרד הארץ-ישראלי שדאג למתן אשרות לעולים, וב-1939 עלה עם יהודית, שהיתה בהריון וסרבה ללדת את הבן בגולה. כאשר הגיעה המשפחה ארצה לתל מונד, התחיל חיים להורות בבית הספר המשותף לגוש ויצר את מסגרת כיתות ההמשך בו. חיים לימד גיאוגרפיה, היסטוריה, תנ"ך, ספרות ולשון, היה נאמן הקרן הקיימת בבית הספר וחלק מהצילומים הרבים שצילם בביה"ס ובטיוליו, פורסם בתערוכות ובעתון הנוער העובד "במעלה". הוא היה חבר בהגנה מראשית עלייתו ארצה. ב-1956 עברה המשפחה לנתניה, שם לימד בסמינר למורים, ובשנים 1965-1963 היה שליח המחלקה לחינוך בסוכנות לגרמניה, אוסטריה ושוויץ. בחזרו מהשליחות שימש מפקח על הנחלת הלשון של מחוז הצפון. במשך כל השנים, ועד יום מותו.