יוסף פוזילוב-פוזיל נולד ב-1914, בסמרקנד, אוזבקיסטן, אח אמצעי ל-14 אחים ואחיות, למשפחה שעסקה בסחר משי. יוסף למד ב"חדר" ואחרי כן בבית ספר רוסי. עם פרוץ הפוגרומים ביהודים והנסיון להכריח את היהודים להתאסלם, מחליפה המשפחה את שמה מפוזיל לפוזילוב, ושבעה אחים בורחים לפרס דרך אשחבאד. הם עבדו ביקב והביאו אליהם את שאר האחים. בשנת 1928 ברח יוסף בן ה-14 מרוסיה, שהה עם אחיו בפרס כשנה והוברח לבצרה שבעירק. בעירק למד את אורח החיים הערבי ובתום שנתיים עלה ארצה ברכיבה על חמור דרך רמת הגולן. מראה סלעי הבזלת ברמה הדהים אותו, אחרי שציפה לראות ארץ זבת חלב ודבש. הוא התאכסן אצל דודיו ברחוב פלורנטין בתל אביב, ונשלח לעבוד בסבלנות בנמל יפו. אולם סחיבת השקים לא היתה לפי כוחו והוא עבר לעבוד בבני ברק. אחרי שנה פתח יוסף מספרה בחדרון הקטן בו התגורר. לאחר שנה נוספת עבר לעבוד בפרדסי תל ליטוינסקי בנטיעת עצי הדר, משם לפרדסים בפתח תקוה, וב-1934 הגיע למחנה בתל מונד.
הוא חי בקומונה עם שאר הפועלים ושילב את עבודת הפרדס בעבודת הספרות. עם הזמן הוא התבקש לספר את חברי הארגונים במושבים, והגיע לעין ורד, חרות וכפר הס ברגל, ועבד בקיץ בחוץ ובחורף מתחת לסככה. יוסף נקשר לחלוצים הצעירים, ועשה את עבודתו בשמחה, גם בשבת ובחג, תוך תחושת שליחות. ב-1936 הוא מצטרף לשכונת הפועלים כפר זיו, אך בהגרלת חלקות הבנייה היתה לבעלי המשפחות זכות קדימה. יוסף הביא את רינה, והם קיבלו בהגרלה את חלקה מספר 19, עליה הקים לבד את ביתו. ליד הבית הקימו משק עזר, נולדו להם שלוש בנות, אך עיקר פרנסתו של יוסף היתה במספרה. את החיילים הבריטים, ולאחר מכן את חיילי צה"ל, סיפר חינם. יוסף איש חם, אוהב אדמה ואדם ועבודתו כספר עשתה אותו חלק מתולדות גוש תל מונד.