ד"ר מיכאל (מישה) בקשט נולד ב-1904 בעיר טרטו שבאסטוניה, למשפחה בעלת תודעה ציונית עמוקה. הוא היה פעיל באגודת הסטודנטים "חשמונאים" וב-1931 סיים את לימודי הוטרינריה באוניברסיטה שבעירו.
ב-1931 נשא מיכאל את טטינה וכעבור שנה נולד בנם הבכור, גבי. באותה שנה התגייס לצבא ושרת כוטרינר בחיל התותחנים.
ב-1933 עלה ארצה לבדו, החל לעבוד ליד ד"ר שטורמן בעין חרוד ואחרי כן נקרא על ידי הלורד מלצ'ט לטפל בסוסים שבמחנה תל מונד. במועד זה הגיעו טטינה וגבי ארצה, והמשפחה התישבה תחילה בבית שכור בחרות אחרי כן בבית שהקימו בכפר זיו. ד"ר בקשט עבד בשרות "החקלאית" והתמסר לטיפול בבהמות ולסיוע לחקלאי האזור. התנאים היו קשים: את התרופות היה הד"ר רוקח בעצמו, ורכוב על סוסו, לא פעם בסכנת נפש, עבר במשקי הגוש ובישובי הסביבה למלא את חובתו, ובנוסף היה פעיל ב"הגנה".
ב-1955 עבר עם משפחתו לנתניה, אך המשיך לשמור על קשר עם אנשי הגוש ולעבוד עם יישובים בסביבה. עם הקמת יישובי העולים באזור הקדיש זמן רב לחינוך חקלאי של אנשיהם.
אחרי נפילת בנו ב-1956 ראה שליחות בפעילותו באגודת יד לבנים. יחד עם עבודתו התובענית, הקדיש ד"ר בקשט זמן רב לאוסף הפעמונים הנדיר שלו ולאיסוף בולים. הוא היה איש רעים, רחב אופקים, צמא דעת ומקרין שמחת חיים.
ד"ר בקשט נפטר ב-1979.