דוד שניידר נולד בעיירה בריצ'ני, בסרביה, בשנת 1899, בן רביעי מבין חמישה בני שרה ויעקב. כאשר התבגר החליט, כרבים מבני גילו, שאין לו עתיד במקום וב-1923 יצא לחפש את מזלו באמריקה. בסופו של מסע ארוך ומייגע הגיע ללימה, בירת פרו. שמונה שנים חי דוד בפרו, עבד קשה, עשה חיל במסחר, אך לא ראה תכלית לחייו שם. ב-1932 יצא לחזור אל עיר הולדתו, ובהגיעו פגש את זהבה, שהיתה נערה צעירה כאשר עזב וכעת - עלמה נאה. הם החליטו לקשור את עתידם, אך על פי התנאי של זהבה - בארץ ישראל, ולא בגולה. ב-1933 הגיע דוד ארצה לבדו, תר את הארץ, רכש חלקת אדמה בתל מונד, נטע בה פרדס וקיבל אשרת ישיבה משלטונות המנדט. רק אז יצא לעיר הולדתו כדי לקחת אליו את זהבה. הם התיישבו בעין ורד ב-1935, התקבלו בו כחברים יחד עם פרדסם הפרטי, וחיו במושב 41 שנים. דוד האמין בעזרה הדדית ושיתוף פעולה, וכשראה כי מצוקת המים לא מאפשרת פיתוח חקלאי - תרם מכספו לחפירת הבאר הראשונה במושב.