יצחק בירגר נולד בשנת 1907 בעירה טרויכטלינגן בבווריה שבדרום גרמניה, למשפחת סוחרים אמידה ומסורתית. אחרי סיום הלימודים בגמנסיה שבעיר המחוז, נכנס כסוכן לעסק המשפחתי.
בסוף שנת 1934, אחרי שהתקוטט לילה אחד עם "חבריו" לשעבר, נאצים צעירים, הוריו דרשו שיעזוב את גרמניה. יצחק הגיש בקשות לאשרות כניסה לאוסטרליה, ארגנטינה ופלשתינה, והאשרה הראשונה שהגיעה היתה לפלשתינה...
בינואר 1935 הגיע יצחק לארץ ישראל, הניח את חפציו אצל בני עירו בירושלים ויצאו לבקש עבודה בארץ. אמרו לו שבחוות של לורד מלצ'ט אפשר למצוא עבודה. כשהגיע לתל-מונד בעונת הקטיף ואמרו לו שהוא יכול לאכול תפוזים כאוות נפשו, החליט להשאר במקום. הוא גר בתחילה במחנה ועבד בפרדסים בחברת מטעי א"י, ובאותה תקופה פגש את אשתו.
יצחק עבד כל הזמן בחברת מטעי א"י והיה ממונה על הבארות ועל הספקת המים באזור. עם מכירת החברה בה עבד, עבר עם הבארות לחברת "מקורות", שם עבד עד יציאתו לגימלאות.
יצחק בירגר היה מאוד קשור לביטחון האזור. בין השאר היה שומר על ה"סליק" שהיה מתחת לבית האריזה ליד אחת הבארות שהיה אחראי עליהן, היה חבר בקבוצת הטנדר תל-צור ברמת הכובש, וחבר ההגנה. זמן מה היה גם מא"ז בתל-מונד.
יצחק בירגר היה גם קשור בקליטת עליה ועזר לעולים חדשים רבים (ביחוד במעברה) הן בלימוד עברית והן בעזרה בסדור הנירות ופניות למוסדות השונים. הוא גם היה חבר במועצה הדתית בתל-מונד.
יצחק בירגר נפטר ביולי 1976.