פסיה שיף נולדה בקלאצק, פולין, ב-1899 ונפטרה בישראל ב-1958.
בשנת 1921 עלו פסיה ואחיה אליהו מקלאצק, עיירה שעברה משלטון רוסי לפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה. הם הגיעו למשק הפועלות בפתח תקוה, שם הצטרפו לחלוצים שהגיעו ממזרח אירופה. לאחר תקופה קצרה הצטרפו לגרעין שהתגורר באוהלים על שפת ימה של תל אביב. עקב הבדלי האקלים בין פולין לארץ ישראל חלתה פסיה במחלת נשימה חריפה. העבודה לא היתה מצויה בארץ, ואחיה אליהו נסע לארה"ב, עבד שם כצבעי ושלח כסף לטיפול בפסיה. אחיה של פסיה, פועה, ישראל ושמעיה עלו אף הם לארץ ישראל. פסיה השתייכה לארגון חקלאי תל אביב, שחבריו היו אמורים לגור ליד תל אביב ולהתפרנס מחקלאות.
באותה תקופה התארגנה "התיישבות האלף", ובשנת 1930 התיישבו חברי הארגון בעין ורד, בעת אחת עם עלייתם של חרות וכפר הס על הקרקע. פסיה וישראל אחיה היו בין חברי הגרעין הראשון שהקים את עין ורד. ישראל עבד בבניין והתקבל כחבר במושב, כמו רווקים רבים אחרים, ואת פסיה, שהיתה רווקה, סרבו לקבל.
פסיה הקדימה את התנועה הפמיניסטית ונלחמה בכל כוחותיה נגד אפליית הנשים לרעה. לאחר מאבק עיקש התקבלה כחברה שוות זכויות, וכאשר חולקו המשקים הראשונים רכשה אף היא משק תמורת 20 לירות, ללא עזרה מהמוסדות.
פסיה עבדה בפרדסים הצעירים, והצטיינה בעבודת ההרכבה הדורשת סבלנות ודיוק, ובחורף עבדה במיון תפוחי הזהב. בשנת 1936 נסעה לביקור בפולין ופגשה את גרשון, חייל משוחרר מהצבא הפולני בבראנוביץ, הסמוכה לעיר הולדתה.
השניים נישאו ופסיה חזרה ארצה כדי לשלוח לגרשון סרטיפיקט לצורך עלייתו.
חמש שנים גרו פסיה וגרשון בבית אחותה, פועה אולניק, בעין ורד, בבית בן שלושה חדרים קטנים, ושם אף נולד ישראל, בנם-יחידם. פסיה המשיכה לעבוד בפרדסים וגרשון היה עוזר לנהג המשאית של המושב. יחד עם זאת הקימו משק לתפארת ובו ירקות, לול, פרדס ופרחים לשוק המקומי. ישראל נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי "הכפר הירוק". בעת שרותו הצבאי של ישראל נפטרה פסיה, ועם שחרורו חזר למשק והרחיבו בנטיעת פרדסים חדשים, גידול פרחים וירקות.