רבקה אושרוב נולדה ברחובות בשנת 1897.
היא התייתמה בגיל צעיר ונאלצה לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה בעת לימודיה. היא סיימה עשר שנות לימוד ואחרי כמה שנים הצטרפה לגדוד העבודה בתל אביב, ששאיפותיו ורוח החברות העליזה של אנשיו קסמו לה מזמן.
בגדוד עבדה כמבשלת, מטפלת בחולים ועוד.
בגדוד פגשה את שמואליק והם נישאו ב-1926.
לאחר הולדת הבן הראשון התקבל שמואליק לעבודה בנהריים והמשפחה עברה לגור בטבריה ואח"כ למנחמיה. ב-1930 הם הצטרפו לארגון תל אביב באמצעות קבוצה שהקים לישבסקי, ושנה אחרי כן התיישבו בעין ורד. ביתה של רבקה היה תמיד פתוח לכל והיה מרכז המשפחה. שם היו התכנסויות של אנשי המושב ובזמן המאורעות שימש בית ספר זמני. רבקה סייעה בקליטת עולים עוד לפני קום המדינה והמשפחה אספה לחיקה ילדה מילדי יון שגדלה כבת משפחה לכל דבר.
ב-1951 עברה המשפחה לפתח תקוה, שם עסקה רבקה בהנחלת הלשון במעברת עמישב.
ב-1968 הם חזרו וגרו בתל מונד, בשכנות משפחות הבנים ובסוף אותה שנה נפטר שמואליק.
רבקה שמרה מאז על צביון הבית, כאילו הוא עדיין חי ונמצא בו. רבקה נשארה קשורה לאדמה וטפחה במו ידיה את חצר ביתה. רבקה האריכה ימים, כשהיא שומרת על כבודה וגאוותה, ונפטרה בשיבה טובה בביתה כשהיא כמעט בת מאה שנים.