אפרים נולד ב-1898 לשושנה ומשה אפרימזון בקריניק, מחוז ביאליסטוק בביילורוס. הוא למד ב"חדר" ובישיבה עד גיל 18, והיה פעיל מגיל צעיר בתנועה הציונית. אפרים הקים בעיירה בית ספר עברי-ציוני וניהל אותו במשך שנים מספר. ב-1924 עלה ארצה והיה בין מייסדי חבורת "מעבר", שהקימה את קיבוץ גבעת השלושה. אפרים היה פעיל מאוד במאבק לעבודה עברית מול פרדסני פתח תקוה. ב-1927 עבר עם בת זוגתו למגדיאל וגרו שם בתנאים קשים עד אשר הצטרפו למייסדי עין ורד, התיישבו בה עם ילדיהם שושנה (1923) ומשה (1933), ושהקימו את הצריף הראשון בשכונת "עבר הירדן" בעין ורד.
בעמל רב פיתחו את משקם. אפרים היה מראשוני פעילי הציבור בעין ורד ובגוש תל מונד. שנים רבות היה חבר ועד מושב עין ורד, היה ממייסדי ועד הגוש, שהפך למועצה אזורית עם קום המדינה, ותרם רבות למפעלים אזוריים משותפים כמו המאפיה האזורית "חמה" שהקים וניהל שנים רבות.
אפרים היה ממקימי בית הספר האזורי בתל מונד וחבר הנהלתו במשך שנים רבות. ב-1951 נבחר לראש מועצת הדר השרון, פעל רבות לקליטת העליה הגדולה שהגיעה למושבי האזור, ועשה רבות להקמת מנהל ושרותי ציבור תוך שמירה קנאית על עקרונות. בשנות השישים חזר למשקו ובמקביל סייע לקליטת עליה ולמושבים חלשים. הוא היה ממייסדי מפא"י ופעיל בה במשך שנים רבות. אפרים הגה, הקים וניהל את מועדון הקשישים האזורי וסייע רבות להקמת מועדונים כאלה במושבים. כל חייו עזר רבות לתושבי האזור ובמיוחד לחלשים שבהם, ותמיד ללא פרסום, ממנו סלד.
האזור היפה והמפותח, אותו כה אהב, הוא המצבה האמיתית לזכרו של חלוץ, בונה ומנהיג אשר מעשיו היו שכרו. עם לכתו השאיר משפחה עניפה של בנים, נכדים ונינים.