מאשה ז"ל נולדה בשנת 1905 למשפחת ציפולבסקי, כאחת משמונה ילדים, במושבה בהר-טוב, אחת המושבות היהודיות החקלאיות בפלך חרסון שבאוקראינה.
היא נולדה בתקופה של סערות מלחמה שנתנו אותותיהן על חיי החקלאים היהודים.
עם כל תנודה פוליטית היהודי היה הקורבן. הגברים גויסו לצבא הרוסי פוגרומים והחרמות היו מנת חלקם של היהודים. נוסף לכך סבלו גם מפגעי טבע כמו בצורת שהגיעה עד רעב. ובאין גברים בבית נרתמו גם הילדים לעבודה החקלאית.
בגיל רך מאד והיא בת עשר בלבד, שותפה בזריעת קציר ודייש, איסוף החציר והקש והובלתו בעגלות רתומות לסוסים. העבודה בשדה הייתה כרוכה בשהייה של שבועות רבים בשדות המרוחקים מהבית, בתנאים של אותם הימים.
עם פרוץ המהפכה הבולשביסטית התחיל שלב חיסול האוטונומיה של חיי הקהילה היהודית במושבות החקלאיות. ואז הנוער התפלג לשני זרמים אחד שרצה לעלות ארצה בכל מחיר, השני לקומסומול.
אחרי ניסיונות עליה שנכשלו, עלתה מאשה ב- 1925 ארצה עם אחותה - אלמנה אם לשלושה ילדים קטנים. אחד הילדים סודר בגבעת השלושה שהיה אז מחנה עבודה של חלוצים, שמטרתם הייתה כבוש העבודה במושבות העבריות, ומאשה הצטרפה זמנית למשק כדי להיות על ידו. היא יצאה לעבודות חוץ, בסלילת כביש במחצבת מגדל צדק, בגן-הירק על יד הירקון. גם טיפלה בפרה הראשונה במשק. בגבעת השלושה נפגשנו, והחלטנו להקים משפחה. הרצון להתנחל הוביל אותנו להצטרף לארגון מושב עובדים שהוקם אז "חרות". בדרך להתנחלות היו עוד כמה תחנות זמניות: כפר סבא, מגדיאל, רעננה, הרצליה, תל אביב ותל מונד. ב- 1930 נולדה בתנו היחידה תמר. עם עלות גרעין המושב על הקרקע היינו בין עשרים המשפחות הראשונות שהחלו לבנות את ביתם. שנים קשות היו שנים אלו. התחלת הקמת תשתית למשק. רב העול לניהול המשק נופל על מאשה.
כי עבודתה מפוצלת בין עבודת חוץ בפרדסי תל-מונד והמשק.
כילדה שגדלה בבית חקלאי יודעת מאשה עבודה. יסודית מאד בעבודה ובעקשנות בלתי נלאית היא משקיעה את עצמה בה ואוהבת אותה. מאבק הקיום ושעות רבות ביום של עבודה קשה ונשיאה בעול המשק והבית, התישו את כוחה. היא נותחה פעמיים בכליותיה וחלתה במחלת לב.
עם קום המדינה ב- 1948 הסתמנה קצת רוחה, אבל כוחה לא עמד לה.
וב- 28 ליוני 1952 הלכה מאתנו כה צעירה, בת 47.