|
||
בשנת 1774 נולד אבי השושלת דוד מקובר, שחי 96 שנה. בשנת 1780 נולדה אם השושלת רחל, שחיה 104 שנים, ויש גורסים 106 שנים. עד גיל 56 ילדה רחל 24 ילדים, 12 בנים ו-12 בנות, כולם בריאים ומאריכי ימים, מה שלא היה מקובל באותם ימים. הם חיו בכפר קטן בפולין בשם פרוצ'ניין וצאצאיהם התפזרו בעולם כולו. וכשבפגישת אקראי נפגשים שני אנשים מתברר ששם משפחתם מקובר, השאלה המיידית בו זמנית של שניהם: "אתה מה-24"? וכשחיוך עולה מאוזן לאוזן אין צורך בתשובה.
כאן בארץ, אנחנו צאצאיו של תנחום, הבן ה-23 שהתחתן עם בת דודתו זלדה מקובר. לתנחום ולזלדה נולדו 5 בנות ו-4 בנים. אנחנו בכפר הס, צאצאיהם של בנם דוד ובתו תרצה.
דוד נולד ב-1870 ונישא להדסה שוורצברג. כאן מתחילה החזרה של המשפחה לארץ ישראל, לאחר 2000 שנות גלות. סבה של הדסה, שהיה גביר מיוחס ממשפחת רבנים, הבטיח את נישואי בתו לאה לגאון שבבחורי הישיבה, יצחק-יעקב שוורצברג. עם השנים הפך יצחק-יעקב לסוחר תבואה ועשה חיל בעסקיו. בשנת 1870 לערך, חיסל יצחק-יעקב את כל עסקיו ונסע עם כל משפחתו לארץ ישראל, התיישב ביפו, קנה אדמות ועסק בחקלאות. המשפחה כללה את שלושת בניו ושתי בנותיו, שהדסה היתה אחת מהן. בשנת תרל"ח (1878) היה יצחק בין המתיישבים הראשונים על גדות הירקון, שנקראו הירקונים. הקדחת עשתה בהם שמות, ובמצוות הרופאים הם נאלצו לחזור לפולין על מנת להתאושש ולחזור. בעודם בים נפטר הבן הצעיר בנימין, ולאה אמו בכתה כל חייה על הבן שלא זכה לבוא לקבר ישראל. ביום חזרתו לחצר החסידות של אחיו יהושע נפטר גם יצחק-יעקב. שני הבנים הגדולים נשארו בארץ לשמור על הקיים. כל בניו של יצחק-יעקב לא האריכו ימים, רק רעייתו לאה האריכה ימים וגידלה את היתומים, ביניהם לאה שנשאה לדוד מקובר, דור שלישי לאבי השושלת.
מאחר ומשפחות מקובר, שגרו בעיר פלוצ'ק שבפולין, היו מרובות ילדים, הן שכרו מלמד שילמדם בבית. הם חיפשו בישיבות צעיר בר אוריין משבט לוי, העוסק בתורה מדורות, ובחרו במנחם מנדל הלוי יעקובוביץ. אחרי שראו כי מעבר למעלותיו התורניות הבחור הוא נעים הליכות ובעל נפש טובה והגונה, השיאו אותו עם אחותו הצעירה של דוד, תרצה (תישל'), שהיתה בחורה חכמה ותקיפה. נולדו להם הבנים תנחום, יהושע וחיים והבנות רחל ואהובה. תנחום נישא לציפורה, בת דוד מקובר והם הורינו. כל המשפחה, פרט לחיים ומשפחתו, שנספו בשואה, עלתה ארצה בשנות ה-20. לדוד והדסה נולדו הבנים תנחום, יצחק, יעקב, יוסף וברוך, והבנות רחל, אסתר והתאומות ציפורה ופרידה. גם הם עלו לארץ בשנות ה-20, חוץ מברוך ורחל, שנספו בשואה עם משפחותיהם.
מותו של יצחק-יעקב שוורצברג, שהיה משבעת חללי הקדחת הראשונים בירקונים, גדעה את הנסיון הראשון להיאחז בארץ. נסיון שני נעשה על ידי נכדו, שנקרא על שמו יצחק-יעקב מקובר, בימי העליה השניה נכשל גם הוא. ההיאחזות השלישית והסופית של המשפחה בארץ, אותה החל תנחום יעקובי שעלה בשנת 1920, נמשכת עד היום. הוא עבד כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקוה, שם התארגן עם חבריו לגרעין שהקים אחרי ארבע שנים את המושב הדתי הראשון של הפועל המזרחי, כפר חיטין, שליד טבריה.
בת דודתו, ציפורה מקובר, הצטרפה אליו בשנת 1925 ויחד הקימו את משפחתם. בשנת 1930, נולד בנם הראשון מנחם. אחרי תשע שנים קשות, ללא מים זורמים, עם חקלאות בעל והתנכלויות רצופות של השכנים הערבים, התפרק המושב ונעזב. המשפחה עברה למגדל והחלה הכל מן ההתחלה.
בשנת 1940, ביום שישי, שושן פורים, חשה ציפורה בצירי לידה. תנחום רתם את הפרדה לעגלה, ועל ערימת קש במרכזה הוסעה היולדת לבית החולים שוויצר בטבריה, שם נולד דוד בשעה חמש. עם פרוץ מלחמת העולם השניה בסוף 1939, התערערו המצב הכלכלי והעתיד הבטחוני. הוחלט לעבור לכפר הס, שם חיו תנחום וגילה מקובר ואחותה של ציפורה פרידה עם בעלה יוסף קנמון. בשכנותם של פרידה ויוסף היה משק פנוי שנעזב על ידי בן נפתלי ועמד בשממונו, כיוון שבעליו דרש עבורו סכום של 400 לירות (בשעה שמשכורת חודשית היתה 4 לירות). הדוד יוסף, שהיה בעל טרקטור ובעל חשבון בבנק, לקח הלוואה של 200 לירות וביחד עם 200 לירות שהתקבלו ממכירת המשק במגדל התאפשרה הרכישה.
וכך, בקיץ שנת 1940, הגענו לכפר הס: דוד, בן שנתיים וחצי בקבינה של המשאית, ועל המשאית אבינו ואחי מנחם. רכוש המשפחה כלל שתי פרות, פרדה, עגלה ולול ברזל לכמה עשרות תרנגולות. כמו כן כלי בית, מיטות ברזל עם מזרונים ממולאים חיפה, שולחן אוכל וארבעה כסאות, שתי פתיליות, כלי אוכל וארון קטן לבגדים.
וכך, 22 שנים לאחר העליה לארץ, התחיל הכל בפעם השלישית מההתחלה - והפעם לתמיד.
כאן בארץ, אנחנו צאצאיו של תנחום, הבן ה-23 שהתחתן עם בת דודתו זלדה מקובר. לתנחום ולזלדה נולדו 5 בנות ו-4 בנים. אנחנו בכפר הס, צאצאיהם של בנם דוד ובתו תרצה.
דוד נולד ב-1870 ונישא להדסה שוורצברג. כאן מתחילה החזרה של המשפחה לארץ ישראל, לאחר 2000 שנות גלות. סבה של הדסה, שהיה גביר מיוחס ממשפחת רבנים, הבטיח את נישואי בתו לאה לגאון שבבחורי הישיבה, יצחק-יעקב שוורצברג. עם השנים הפך יצחק-יעקב לסוחר תבואה ועשה חיל בעסקיו. בשנת 1870 לערך, חיסל יצחק-יעקב את כל עסקיו ונסע עם כל משפחתו לארץ ישראל, התיישב ביפו, קנה אדמות ועסק בחקלאות. המשפחה כללה את שלושת בניו ושתי בנותיו, שהדסה היתה אחת מהן. בשנת תרל"ח (1878) היה יצחק בין המתיישבים הראשונים על גדות הירקון, שנקראו הירקונים. הקדחת עשתה בהם שמות, ובמצוות הרופאים הם נאלצו לחזור לפולין על מנת להתאושש ולחזור. בעודם בים נפטר הבן הצעיר בנימין, ולאה אמו בכתה כל חייה על הבן שלא זכה לבוא לקבר ישראל. ביום חזרתו לחצר החסידות של אחיו יהושע נפטר גם יצחק-יעקב. שני הבנים הגדולים נשארו בארץ לשמור על הקיים. כל בניו של יצחק-יעקב לא האריכו ימים, רק רעייתו לאה האריכה ימים וגידלה את היתומים, ביניהם לאה שנשאה לדוד מקובר, דור שלישי לאבי השושלת.
מאחר ומשפחות מקובר, שגרו בעיר פלוצ'ק שבפולין, היו מרובות ילדים, הן שכרו מלמד שילמדם בבית. הם חיפשו בישיבות צעיר בר אוריין משבט לוי, העוסק בתורה מדורות, ובחרו במנחם מנדל הלוי יעקובוביץ. אחרי שראו כי מעבר למעלותיו התורניות הבחור הוא נעים הליכות ובעל נפש טובה והגונה, השיאו אותו עם אחותו הצעירה של דוד, תרצה (תישל'), שהיתה בחורה חכמה ותקיפה. נולדו להם הבנים תנחום, יהושע וחיים והבנות רחל ואהובה. תנחום נישא לציפורה, בת דוד מקובר והם הורינו. כל המשפחה, פרט לחיים ומשפחתו, שנספו בשואה, עלתה ארצה בשנות ה-20. לדוד והדסה נולדו הבנים תנחום, יצחק, יעקב, יוסף וברוך, והבנות רחל, אסתר והתאומות ציפורה ופרידה. גם הם עלו לארץ בשנות ה-20, חוץ מברוך ורחל, שנספו בשואה עם משפחותיהם.
מותו של יצחק-יעקב שוורצברג, שהיה משבעת חללי הקדחת הראשונים בירקונים, גדעה את הנסיון הראשון להיאחז בארץ. נסיון שני נעשה על ידי נכדו, שנקרא על שמו יצחק-יעקב מקובר, בימי העליה השניה נכשל גם הוא. ההיאחזות השלישית והסופית של המשפחה בארץ, אותה החל תנחום יעקובי שעלה בשנת 1920, נמשכת עד היום. הוא עבד כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקוה, שם התארגן עם חבריו לגרעין שהקים אחרי ארבע שנים את המושב הדתי הראשון של הפועל המזרחי, כפר חיטין, שליד טבריה.
בת דודתו, ציפורה מקובר, הצטרפה אליו בשנת 1925 ויחד הקימו את משפחתם. בשנת 1930, נולד בנם הראשון מנחם. אחרי תשע שנים קשות, ללא מים זורמים, עם חקלאות בעל והתנכלויות רצופות של השכנים הערבים, התפרק המושב ונעזב. המשפחה עברה למגדל והחלה הכל מן ההתחלה.
בשנת 1940, ביום שישי, שושן פורים, חשה ציפורה בצירי לידה. תנחום רתם את הפרדה לעגלה, ועל ערימת קש במרכזה הוסעה היולדת לבית החולים שוויצר בטבריה, שם נולד דוד בשעה חמש. עם פרוץ מלחמת העולם השניה בסוף 1939, התערערו המצב הכלכלי והעתיד הבטחוני. הוחלט לעבור לכפר הס, שם חיו תנחום וגילה מקובר ואחותה של ציפורה פרידה עם בעלה יוסף קנמון. בשכנותם של פרידה ויוסף היה משק פנוי שנעזב על ידי בן נפתלי ועמד בשממונו, כיוון שבעליו דרש עבורו סכום של 400 לירות (בשעה שמשכורת חודשית היתה 4 לירות). הדוד יוסף, שהיה בעל טרקטור ובעל חשבון בבנק, לקח הלוואה של 200 לירות וביחד עם 200 לירות שהתקבלו ממכירת המשק במגדל התאפשרה הרכישה.
וכך, בקיץ שנת 1940, הגענו לכפר הס: דוד, בן שנתיים וחצי בקבינה של המשאית, ועל המשאית אבינו ואחי מנחם. רכוש המשפחה כלל שתי פרות, פרדה, עגלה ולול ברזל לכמה עשרות תרנגולות. כמו כן כלי בית, מיטות ברזל עם מזרונים ממולאים חיפה, שולחן אוכל וארבעה כסאות, שתי פתיליות, כלי אוכל וארון קטן לבגדים.
וכך, 22 שנים לאחר העליה לארץ, התחיל הכל בפעם השלישית מההתחלה - והפעם לתמיד.