ישראל ברינט הגיע לארץ עם קבוצת שולי אשר התארגנה במסגרת החלוץ בליטה. מליטה עברה הקבוצה המאורגנת לחווה חקלאית בגרמניה על מנת ללמוד חקלאות כהכנה לעלייתם ארצה. הם הגיעו לארץ ב-1921 והצטרפו לגדוד העבודה. במסגרת גדוד העבודה עבדו בסלילת כבישים ומחצבות ועבודות שונות אחרות בציפיה לעלות על הקרקע במסגרת קיבוץ או מושב. ישראל היה בין מייסדי קיבוץ עין חרוד והירבה לספר על התקופה שהיו במחנה ליד המעיין וסבלו מקדחת, שטפונות ובעיות אחרות שקדמו להתיישבות הקבע.
יעל ברינט הגיעה ארצה מאוקראינה בכוחות עצמה בחצותה גבולות אסורים אשר הביאו אותה לקוסטנסה שמשם הפליג לישראל. ב-1923 בישראל היה כבר אחיה אליהו הגלעדי אשר הגיע על אוניות הרוסלן ב-1919. יעל הצטרפה למשק הפועלות בנחלת יהודה ומשם, כיתר החלוצים התגלגלה למקומות שונים בארץ והגיעה גם לעמק יזרעאל לקיבוץ מרחביה.
אין פרטים מדוייקים על זמן ומקום פגישתם המדויק של יעל וישראל. בנם הבכור, אורי, נולד בהיותם בעין חרוד. הוא נולד בבית החולים בעפולה ב-1928.
מעין חרוד עברו יעל וישראל לנוה שאנן בחיפה. בחיפה נולדה בתם שושנה ב-1931.
בשלב מסויים הצטרפו לארגון יזרעאל ועלו על הקרקע בכפר הס ב-1932. בנם השלישי עדי נולד ב-1944.
ישראל היה ידוע בכל גוש תל מונד כאיש עבודה חזק ובתקופת אריזת פרי ההדר בתיבות למשלוח לחו"ל היה תמיד מקבל מקום ראשון בהרמת ארגזי הפרי.
ישראל היה בעל מזג נינוח ומוכן תמיד לשמוע הלצה או בדיחה טובה. היה אהוד על כולם.
יעל, אשה מלאת מרץ וסקרנות, למדה בבית ספר לאחיות בהדסה תל אביב, בתקופה הקשה של חוסר תחבורה מסודרת ואמצעי כלכלה נאותים. בסיום הלימודים התחילה לעבוד במרפאה של כפר הס. במלחמת השחרור היתה אחראית על הגשת עזרה ראשונה לפצועי הקרב בטירה. יעל המשיכה לעבוד כאחות בגוש תל מונד עוד שנים רבות והיתה מאוד מוערכת על ידי כל הציבור.