|
||
|
|
שושנה ואהרן נולדו בראשית המאה העשרים בבולגריה: אהרן בשנת 1900 ושושנה ב-1901.
ללימודי התיכון עבר אהרן מעיירת הולדתו לעיר הגדולה סליבן - עיר הולדתה, ילדותה ונעוריה של שושנה, וכך נפגשו והכירו.
בתקופה זו היו שניהם פעילים בתנועה הציונית וכן בתנועה שדגלה בתורתו של הסופר הרוסי לייב טולסטוי, תורה של שלום, אי-אלימות, צמחונות, התנזרות מאלכוהול.
בסיום לימודי התיכון שושנה עברה הכשרה כגננת עבריה וטיפלה בילדי המשפחות היהודיות בעיר.
אהרן נסע לפראג בצ'כיה ללמוד רפואה אבל מהר מאוד החליט שבארץ ישראל זקוקים לפועלים חקלאים יותר מאשר לרופאים ולכן הפסיק את לימודיו וחזר לבולגריה ושניהם, שושנה ואהרן, החלו בהכנות לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1922 יצאו לדרך במהלכה שהו זמן מה בחוות הכשרה בתורכיה שנקראת בשם "מסילה חדשה". כשהגיעו לארץ סופחו מיד למחנה עבודה שהקים את קו הטלפון עפולה-ג'נין, ועם התקדמות הקו היו מפרקים את מחנה האוהלים ומקימים אותו במקום חדש. במחנה זה הם גם נישאו, בחג החנוכה - חדש דצמבר 1922.
לאחר הולדתי, בשנת 1924, הצטרפה המשפחה ל"קבוצת מעבר" בפתח תקוה - קיבוץ גבעת השלושה בהמשך. במקום זה שהו זמן קצר בלבד - אני חליתי קשה בינקותי והמשפחה עברה לתל-אביב.
בתקופה זו שושנה ואהרן עם חלוצים נוספים התארגנו להקמת גרעין להתיישבות בצורת המושב כאשר המטרה הייתה להתיישב באדמות הכפר הערבי זרעין בעמק יזרעאל, אדמות שניקנו זה עתה ע"י יהושוע חנקין (במקום זה הוקם לאחר זמן רב קיבוץ יזרעאל).
כדי לקבל הכשרה לחיי חקלאות במושב יצאו חברי הגרעין לכפר-יחזקאל אשר בעמק יזרעאל והגרעין נקרא בשם "ארגון יזרעאל". חברי הגרעין עבדו במשקים של חברי המושב.
לאחר זמן לא רב התברר שאדמות זרעין הפכו להיות אדמות מריבה, תכנית ההתיישבות בוטלה וחברי הארגון התפזרו אבל שמרו על קשר וציפו להחלטת המוסדות המיישבים על מקום התיישבות חדש. המרכז של הארגון היה בביתנו, כאשר אהרן שימש כמרכז הארגון.
בשנת 1932 עלו המתיישבים הראשונים על הקרקע שנקבעה לארגון יזרעאל, בגוש תל-מונד.
המבנה הראשון שהוקם היה צריף עץ שבו בחדר המרכזי גרה המשפחה שלנו ובשני חדרונים צדדיים גרו 4 רווקים (צריף זה הועבר מאוחר יותר למרכז הכפר ובו פעלה המזכירות).
לאט לאט הגיעו משפחות נוספות, שהקימו צריפים באותו קו של הצריף הראשון - לאורך הגדר של פרדסי תל-מונד.
פרנסה מהמשקים במושב לא היתה, וכל אחד מהחברים חיפש עבודה לפרנסת המשפחה. אהרן עבד כמנהל ארגון להובלת משאות בשם "המרץ", שמשרדו היה בתל-אביב, וכך אהרן עבד כל השבוע בתל-אביב ורק לשבתות חזר הביתה.
בשנת 1937 עזבה המשפחה את הכפר ועברה לתל-אביב. אהרן ניהל את "המרכז להובלת משאות" במסגרת מרכז הקואופרציה ההסתדרותי, ושושנה עבדה בועד הפועל של ההסתדרות, ושניהם היו פעילים מאד במפאי, בהסתדרות ובהגנה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה אהרן התגייס לצבא הבריטי, לחיל הנהגים, ושירת במדבר המערבי וכאשר התארגנה היחידה המשותפת של ארגון ההגנה והצבא הבריטי, של הצנחנים שיועדו לפעול בארצות מזרח אירופה, התנדב אהרן והצטרף ליחידה, ויעודו היה לפעול בבולגריה.
שושנה באותה תקופה, בנוסף לעבודתה בועד הפועל של ההסתדרות, הקימה את ארגון נשות החיילים, שמטרתו היתה לעזור לנשים שבעליהן התגייסו לצבא הבריטי ושנים היו רחוקים.
בסיום המלחמה אהרן שרת כראש המשרד הארץ ישראלי בקושטא (איסטנבול) - שזו היתה השגרירות של המדינה בדרך לכל ארצות חוץ.
שושנה פעלה בתנועת החלוץ בתורכיה, ארגנה את החלוצים והכינה אותם לעליה לארץ.
כאשר חזרו לארץ, אהרן ניהל את הועד למען החייל בתל-אביב, ושושנה חזרה לעבודה בועד הפועל, שניהם היו פעילים מאד בקליטת גלי העליה הגדולים מבולגריה.
אהרן נפטר בשנת 1949 בגיל 49, משבץ מוחי.
שושנה בגיל 60 החלה ללמוד ציור, והמשיכה בציור לאחר יציאתה לפנסיה בגיל 65, תמונותיה הוצגו במספר תערוכות.
שושנה נפטרה בגניגר, בשנת 1986, בגיל 85.
לוקט ונכתב ע"י יוסי בן יוסף
ללימודי התיכון עבר אהרן מעיירת הולדתו לעיר הגדולה סליבן - עיר הולדתה, ילדותה ונעוריה של שושנה, וכך נפגשו והכירו.
בתקופה זו היו שניהם פעילים בתנועה הציונית וכן בתנועה שדגלה בתורתו של הסופר הרוסי לייב טולסטוי, תורה של שלום, אי-אלימות, צמחונות, התנזרות מאלכוהול.
בסיום לימודי התיכון שושנה עברה הכשרה כגננת עבריה וטיפלה בילדי המשפחות היהודיות בעיר.
אהרן נסע לפראג בצ'כיה ללמוד רפואה אבל מהר מאוד החליט שבארץ ישראל זקוקים לפועלים חקלאים יותר מאשר לרופאים ולכן הפסיק את לימודיו וחזר לבולגריה ושניהם, שושנה ואהרן, החלו בהכנות לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1922 יצאו לדרך במהלכה שהו זמן מה בחוות הכשרה בתורכיה שנקראת בשם "מסילה חדשה". כשהגיעו לארץ סופחו מיד למחנה עבודה שהקים את קו הטלפון עפולה-ג'נין, ועם התקדמות הקו היו מפרקים את מחנה האוהלים ומקימים אותו במקום חדש. במחנה זה הם גם נישאו, בחג החנוכה - חדש דצמבר 1922.
לאחר הולדתי, בשנת 1924, הצטרפה המשפחה ל"קבוצת מעבר" בפתח תקוה - קיבוץ גבעת השלושה בהמשך. במקום זה שהו זמן קצר בלבד - אני חליתי קשה בינקותי והמשפחה עברה לתל-אביב.
בתקופה זו שושנה ואהרן עם חלוצים נוספים התארגנו להקמת גרעין להתיישבות בצורת המושב כאשר המטרה הייתה להתיישב באדמות הכפר הערבי זרעין בעמק יזרעאל, אדמות שניקנו זה עתה ע"י יהושוע חנקין (במקום זה הוקם לאחר זמן רב קיבוץ יזרעאל).
כדי לקבל הכשרה לחיי חקלאות במושב יצאו חברי הגרעין לכפר-יחזקאל אשר בעמק יזרעאל והגרעין נקרא בשם "ארגון יזרעאל". חברי הגרעין עבדו במשקים של חברי המושב.
לאחר זמן לא רב התברר שאדמות זרעין הפכו להיות אדמות מריבה, תכנית ההתיישבות בוטלה וחברי הארגון התפזרו אבל שמרו על קשר וציפו להחלטת המוסדות המיישבים על מקום התיישבות חדש. המרכז של הארגון היה בביתנו, כאשר אהרן שימש כמרכז הארגון.
בשנת 1932 עלו המתיישבים הראשונים על הקרקע שנקבעה לארגון יזרעאל, בגוש תל-מונד.
המבנה הראשון שהוקם היה צריף עץ שבו בחדר המרכזי גרה המשפחה שלנו ובשני חדרונים צדדיים גרו 4 רווקים (צריף זה הועבר מאוחר יותר למרכז הכפר ובו פעלה המזכירות).
לאט לאט הגיעו משפחות נוספות, שהקימו צריפים באותו קו של הצריף הראשון - לאורך הגדר של פרדסי תל-מונד.
פרנסה מהמשקים במושב לא היתה, וכל אחד מהחברים חיפש עבודה לפרנסת המשפחה. אהרן עבד כמנהל ארגון להובלת משאות בשם "המרץ", שמשרדו היה בתל-אביב, וכך אהרן עבד כל השבוע בתל-אביב ורק לשבתות חזר הביתה.
בשנת 1937 עזבה המשפחה את הכפר ועברה לתל-אביב. אהרן ניהל את "המרכז להובלת משאות" במסגרת מרכז הקואופרציה ההסתדרותי, ושושנה עבדה בועד הפועל של ההסתדרות, ושניהם היו פעילים מאד במפאי, בהסתדרות ובהגנה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה אהרן התגייס לצבא הבריטי, לחיל הנהגים, ושירת במדבר המערבי וכאשר התארגנה היחידה המשותפת של ארגון ההגנה והצבא הבריטי, של הצנחנים שיועדו לפעול בארצות מזרח אירופה, התנדב אהרן והצטרף ליחידה, ויעודו היה לפעול בבולגריה.
שושנה באותה תקופה, בנוסף לעבודתה בועד הפועל של ההסתדרות, הקימה את ארגון נשות החיילים, שמטרתו היתה לעזור לנשים שבעליהן התגייסו לצבא הבריטי ושנים היו רחוקים.
בסיום המלחמה אהרן שרת כראש המשרד הארץ ישראלי בקושטא (איסטנבול) - שזו היתה השגרירות של המדינה בדרך לכל ארצות חוץ.
שושנה פעלה בתנועת החלוץ בתורכיה, ארגנה את החלוצים והכינה אותם לעליה לארץ.
כאשר חזרו לארץ, אהרן ניהל את הועד למען החייל בתל-אביב, ושושנה חזרה לעבודה בועד הפועל, שניהם היו פעילים מאד בקליטת גלי העליה הגדולים מבולגריה.
אהרן נפטר בשנת 1949 בגיל 49, משבץ מוחי.
שושנה בגיל 60 החלה ללמוד ציור, והמשיכה בציור לאחר יציאתה לפנסיה בגיל 65, תמונותיה הוצגו במספר תערוכות.
שושנה נפטרה בגניגר, בשנת 1986, בגיל 85.
לוקט ונכתב ע"י יוסי בן יוסף