מנחם ומרים היו חברים מגיל צעיר, חרף התנגדות משפחתה הדתית. מנחם היה חבר ב"צעירי ציון" ובגיל 17 עלה על אניית משא והגיע איתה לארץ ישראל. ביפו חיכתה לו ועדה לעיברות שמות העולים והוא החליף את שמו בשמחה לקדרי כיון "שהטטריס גרו באהלי קידר". מרים עלתה בעקבות שני אחיה ואחותה והתגוררה בתל אביב. מנחם עבד בפרדסי פתח תקוה והיה ראש צוות "אגודת האורז". דרך ארגון ההתיישבות בהנהגתו של לישבסקי הגיע לעין ורד עם ראשוני המושב ב-1930, ומרים הצטרפה אליו אחרי נישואיהם. ביחד הקימו משק לתפארת: לול, רפת ופרדס. מנחם הצטרף להגנה כנוטר ועם הזמן התמסר באהבה ובהצלחה למשתלת ההדרים, שהיתה לעיסוקו העיקרי. קדרי עבד במלוא הקיטור - חרוץ, מושבניק בנשמתו. מרים תמיד לצידו, ליבה רחב, התעניינה והבינה בכל נושא, דאגה לשלום הבית ואחדות המשפחה. מרים ומנחם היו אנשי ספר, תמיד מצאו זמן לקריאה ומעורבות בהוויות העולם. משפחה קטנה ומאושרת: ההורים, הבנות והבן, הבן "המאומץ" מיוון והנכדים - עד שהחלו אסונות לפקוד את המשפחה. הנכד יובל, טייס בחיל האויר, נפל ב-1980, הנכד נמרוד ב-1982, הבת זיוה נפטרה ב-1984 ומרים עצמה ב-1990.