סימה ומרדכי נישאו עוד באירופה, זכו בסרטיפיקט ועלו לארץ ישראל בשנת 1925. עם בואם החלו בתהליך הקשה של התערות בארץ, אשר האקלים, האנשים, אורח החיים והתרבות המתחדשת היו זרים וחדשים עבורם.
הימים - ימי המאבק על עבודה עברית מול ה"יזמים" היהודים של אז, אשר העדיפו את העבודה הערבית הזולה. מרדכי פנה לעבודת הבניין, והחלו שנים של עבודה קשה ונדודים, שבמהלכן נולדו שני הבנים ניסן וזאב. כל העת שמרו בליבם את הרצון להיות צמודים לאדמה, שליווה אותם מילדותם בעיירה הכפרית. כהכנה להתיישבות החל מרדכי לעסוק בגידול דבורים, והעמיד את כוורותיו בפאתי תל אביב הנטועים פרדסים.
הוא היה מראשוני הענף והתמיד בו גם אחרי שהתיישבו בעין ורד בשנת 1933. לאורך 50 שנות חייהם בעין ורד לא נטשו השניים את העיסוקים בהם החלו את דרכם: בנייה, חקלאות וכוורנות. כל אחד מהענפים היה רצוף תהפוכות, אך השילוב ביניהם הבטיח את קיום המשפחה.
הבנים, שעברתו את שמם ל"לפיד", יצאו את הבית כל אחד בזמנו, כדי לתור את העולם שמחוץ למושב - וחזרו. ניסן נישא לבת המושבה קדימה וקבע שם את חייו, וזאב חזר למשק ההורים לאחר תהיה של 15 שנים אחרי אורחות חיים שונות.