רעיה ויחזקאל נישאו ב-2 בספטמבר 1926 ולמחרת יצאו בדרכם לארץ ישראל. את צעדיהם הראשונים עשו בכפר סבא: יחזקאל בפרדסי "יכין" כאורז ומנהל עבודה, ורעיה בכל עבודה מזדמנת. בין הפועלים התארגנה תזמורת מנדולינות וגיטרות שניגנה בערבים, וחבריה נקשרו בידידות שנמשכה כל חייהם.
מקץ מספר חודשים עלתה החבורה כקבוצת "הכובש" ויסדה את קיבוץ רמת הכובש. רעיה לא עמדה בתנאים הקשים והזוג עבר, עם בתם זיוה שנולדה בינתיים, לרעננה, לראשון לציון ולתל אביב. בראשית שנות השלושים נסעה רעיה עם זיוה לבקר את משפחתה ברוסיה, ובהיותן שם נפטרה זיוה מדלקת ריאות. באניה עליה חזרה ארצה הכירה את שאול טשרניחובסקי והוא תמך בה באבלה הכבד.
ב-1932 נולד דודיק והמשפחה השתקעה בעין ורד, בצריף מטופח בפאתי המושב, שממנו השתרעו המרחבים עד האופק. יחזקאל עבד בפרדסי "יכין", פעל להגנת ישובי האזור, והיה במזכירות ארגון הנוטרים. רעיה עסקה בהדרכת נשק ואיתות על גג בית העם, במסגרת ההגנה, ב-1936 נולדה עדנה, וב-1938 ניצל יחזקאל בנס, כאשר בגלל שיחת טלפון לא הצטרף לארבעה חברים שנרצחו בדרכם לעבודה. יחזקאל השתתף כנוטר בעליה לחניתה ובאבטחת יישובי חומה ומגדל, והיה חבר פעיל במנגנון הקבע של ה"הגנה" עד להקמת צה"ל. עם גיוסו ב-1948 מונה לקצין תכנון של גוש דן, והמשפחה עברה בעקבותיו לגבעתיים. יחזקאל שרת בצה"ל עד גיל 65 בדרגת סגן אלוף, מילא תפקידים רבים והיה מחלוצי הכנסת המיחשוב לצבא. הוא "גילה" את המחשב עוד בסוף שנות ה-50, עבר כל קורס בנושא, וכאשר פשט את מדיו, עבר לנהל את יחידת המחשב במשרד הבטחון, תפקיד אותו מילא עד מותו מדום לב, במרץ 1974. רעיה, נוסף להיותה אם במשרה מלאה, השתתפה במקהלות האזוריות, ספגה ידע בלימודים והרצאות, ובעיקר בחוגי התנ"ך. אבדן כל בני משפחותיהם בשואה הטיל צל כבד על חיליהם של רעיה ויחזקאל, והנחמה היתה בששת הנכדים ושנים עשר הנינים שזכו לראות.
רעיה נפטרה ב-1984.