עין שריד - אורנה אללוף - יום הראשונים תש"ס 2000.<br><br>
כאן לפני כ-40 שנה נולדתי<br>
בצריף קטן, בכפר קטן,<br>
עברה לה ילדותי.<br><br>
זוכרת אני<br>
את רגלי הקטנות<br>
הולכות יחפות<br>
בחולות בין שבילי העפר.<br>
שבילים שבילים<br>
לכל בית מובילים<br>
וההולכים עליהם<br>
אנשים פשוטים וטובים.<br><br><br>
זוכרת<br>
איך בצידי הדרכים<br>
צמחו כלניות וצבעונים<br>
טורמוסים וסביונים<br>
וקטפנו לאימא זר<br>
כי אז, בשדה,<br>
לא היה חסר.<br><br>
זוכרת<br>
את ריח החג המתקרב.<br>
באוויר ריחות של<br>
ניקיון ותבשילים<br>
וכולם ממהרים ממהרים.<br>
ואז כשברוב הדרו<br>
נכנס לו החג<br>
הייתה אוירה של קדושה<br>
וקולות של ניגון, תפילה וקידוש.<br>
ולנו הילדים לא נותר<br>
רק לקלוט, לטעום ולחוש.<br><br>
אך יותר מהכל<br>
הכי אני זוכרת:<br>
את האנשים.<br>
היינו כמו משפחה אחת גדולה<br>
כשהייתה חתונה, כולם ביחד<br>
בשלו ואפו<br>
כולם קיבלו הזמנה<br>
כולם הגיעו לחופה<br>
כולם התרגשו רקדו ושמחו<br>
כאילו אח או בן שלהם חיתנו.<br><br>
ואם לוויה הייתה חלילה<br>
ביחד ליווינו<br>
כאבנו, תמכנו בכינו<br>
ואפילו שעכשיו עין שריד יותר יפה<br>
השבילים הפכו כבישים,<br>
והצריפים, בתים גדולים ונאים<br><br>
חסרים לי ה"ביחד" של האנשים<br>
ואני קוראת לכל ילדה וילד<br>
לאהוב ללטף לשתף<br><br>
כי זה הרבה יותר כיף! הדפסה |
תגובה