עם העברתם של חברי גרעין קבוצת רודגס (כפר אברהם) לטירת-צבי, באו ימים קשים לכפר יעבץ, במיוחד מבחינה ביטחונית. באותם ימים החלו המאורעות והפרעות ביישוב היהודי בארץ וערביי הסביבה עשו יד אחת כדי לנסות ולחסל את ההתיישבות העברית בגוש תל-מונד. לילה-לילה המטירו הכנופיות הערביות אש תופת על כפר יעבץ, ואלה פנו בקריאה נואשת לעזרת "כופר הישוב" וזה שלח תגבורת של בחורים, עשרה במספר, שנתנו כתף לשמירה הביטחונית.<br>חברי כפר יעבץ עמדו בקשר עם הישובים הסמוכים: תל-מונד, עין ורד, כפר הס, כפר חרות, כשבית ה"הגנה" האזורי נמצא בתל-מונד. מדי לילה נשלחו אותות זוהרים מכפר יעבץ לתל-מונד כדי לקבל הוראות, אזהרות והתראות על המתרחש. ב-1936 מגיעים למקום מתנדבים מתל-אביב ומפתח תקווה כדי לעזור למתיישבים להגן על חייהם ועל הנקודה הצעירה.<br>חזני וחבריו שכבו בלילות בעמדותיהם, דרוכים וקשובים, לאחר ימים ארוכים של עבודה קשה. נזכר חזני: "לילה אחד, כאשר פיטרלתי סביב נקודת ביקורת לשמירה, מצאתי את עצמי נרדם תוך כדי הליכה עם אקדח טעון... באחד מלילות השבת היינו מוקפים בטבעת-אש, והדרך אלינו היתה מנותקת מבלי אפשרות להגיש עזרה. היה חשש רציני לפריצת הגדר על-ידי הכנופיה שהתמקמה על גבעה שחלשה עלינו. באותם ימים הומצאה ה'מדוכה' הרעשנית מתוצרת עצמית - הגלגול הראשון של ה'דווידקה'. הערבים חשבו כי ברשותנו פצצה אטומית, אלא שאז יצאה הוראה שאסרה את השימוש בכלי זה, לאחר אסון שאירע בשימוש בכלי זה ב'מצפה'.<br>"כאשר ראיתי כי אין מנוס, החלטתי לעבור על האיסור. נטלתי את 'הרובה האטומי', יצאתי בזחילה מעמדת הפיקוד כשסביבי ניתזים כדורים, וכשהגעתי לנקודה המתאימה כיוונתי את הרובה. שיגרתי פצצה שקלעה 'בול' ושברה את ההתקפה. בסופו של דבר הועמדתי לדין על הפרת משמעת. השופט, עקיבא גוברין, גזר לעי נזיפה חמורה. אחרי-כן טפח לי על השכם..."<br>שנים רבות לאחר מכן, כשנפגשו גוברין וחזני בכנסת, חזר גוברין והזכיר כיצד הציל את העבריין חזני מעונש קשה...<br>"בית ההגנה" שעל אדמת שכטרמן בוצר היטב והיה לבית-מחסה, מקלט ואכסניה בטוחה לנשים ולתינוקות. חזני וחבריו דרשו להגדיל את מספר המתיישבים ולפתח שטחי אדמה נוספים. במחלקת ההתיישבות של הסוכנות והקק"ל לא יכלו להיענות לדרישות. ערביי הסביבה נשמעו להוראות מוסדותיהם הלאומיים וסירבו למכור אף פיסה אחת של קרקע. תוחלתם של אנשי כפר יעבץ ליישב עוד 100 משפחות לא נתגשמה. אז הציע להם המרכז החקלאי של הפועל המזרחי לעבור למקומות התיישבות אחרים: כפר הרא"ה, חיבת ציון, כפר פינס, ובשנת 1942 מילא את מקומם ארגון "גאולי תימן" שהתארגן בנחליאל (ליד חדרה) מבין חברי הפועל המזרחי שם.<br>מתןך: מייזליש שאול, אבי ההתיישבות הדתית - סיפור חייו של מיכאל חזני.
הדפסה | תגובה