חריש ראשון ויריות ראשונות בכפר יעבץ

חוויה קשה אחרת באותה שנת ראשונים היה החריש הראשון: "הערבים מן הסביבה התכנסו עם 'שבריות' ו'נבוטים'. הם לא הסכימו שנחרוש, כי החרישה היתה ביטוי לבעלותנו על הקרקע. עמדתי בצד יחד עם הרופא ד"ר א. בורדונסקי ממרפאת כפר סבא. פתאום תפס מיכאל את רסן הסוס הראשון והתחיל לחרוש. באותו רגע התחילו הערבים להתנפל והערבי מוסטפא התנפל עליו מלפנים ובידו סכין. רק תושייתו של אשר סלומון הצילה את חיי מיכאל. הוא תפס את ה'שברייה' והוציאה מידי הערבי. אחר-כך התנפלו עליהם הערבים עם ה'נבוטים' ולמחרת, כשהבחורים שכבו פצועים מהמכות, באו האנגלים, אסרו אותם ולקחום לטול-כרם, למשפט! אני חושבת שמהאנגלים פחדנו יותר מהערבים".<br>במרוצת הימים החלה הנקודה להתפתח כמקום מרכזי לנטיעת פרדסים ונוצר מחסור בכוח-אדם. הועד הפועל נענה לקריאת חלוצי כפר יעבץ, ומשגר תגבורת של 20 חלוצים דתיים מבח"ד (ברית חלוצים דתיים), יוצאי גרעין בקיבוץ רודגס. זו היתה קבוצת בני עקיבא הראשונה שהוקמה על אדמות ד"ר סלבנדי, רב קהילת דירקהיים בגרמניה, לא הרחק מפתח-תקוה, ושעל מקומה הוקם "מוסד עליה" בכפר אברהם. אלה הגיעו לארץ אחרי עליית היטלר לשלטון. הסוכנות היהודית דאגה לאכסונם והקימה בשבילם בית בן שתי קומות וחדר-אוכל.<br>בין חברי הקבוצה התבלטו מספר חברים, ביניהם אריה קניגסהופר, שתפסו מאוחר יותר עמדה בחיי התנועה בארץ. הם עזרו לקומץ מתנחלי כפר יעבץ עד שהחליטו לצאת בעצמם להתיישבות עצמאית, וב-1937 הם נשלחים להקים את הקבוצה הראשונה של הפועל המזרחי בעמק בית-שאן - "טירת-צבי". <br>מיכאל, שכעבור תקופה קצרה כבר דיבר ערבית עממית, עבר קורסים שונים ב"הגנה" ולמד להשתמש בסוגי נשק קלים וכבדים שהעמיד לרשותם הארגון. מדי לילה הוא יוצא לקורס מ"כים בתל-מונד עד שנעשה למא"ז (מפקד אזורי) ומדריך את הבחורים שהגיעו למקום, ביניהם את מייסדי טירת צבי שימים רבים זכרו לו את האימונים המפרכים שערך להם בלילה, לאחר שביום שברו את גבם בעבודה בטוריה...<br>מתןך: מייזליש שאול, אבי ההתיישבות הדתית - סיפור חייו של מיכאל חזני. הדפסה | תגובה

חזרה