|
תולדותיו של צבי זבולון ויינברג הן עשירי תוכן ואם כי סיפוריו הרבים נושאים אופי אוטו-ביאוגרפי, הרי יכולות הן לשמש עלילה מרתקת לרומן רב-היקף, שיקיף תקופת חייו הארוכה "על אדמת נכר" ו"בתוך עמי".<br>מוצאו הוא ממשפחה עניפה, אשר הכתה שרשים עמוקים באדמת פולין ובשלשלת היוחסין מגיעה עד לאברהם יעקב שטרן (1769-1842), מראשוני תנועת ההשכלה בפולין, תלמיד חכם, סופר עברי, מתימטיקאי ותוכן, אשר התפרסם כממציא מכונת החישוב, שביצעה חישובים בארבע הפעולות, בשברים ובהוצאת השורש המרובע. את המכונה הזאת הציג בפני חברת חובבי המדע בווארשה ואח"כ בפני הצאר אלכסנדר הראשון, שהעניק לו תמיכה והקציב לו משכורת ממשלתית.<br>ילדות ונעורים קשים עברו על צבי. הוא טעם במידה גדושה מרוגז החיים, סבל עוני ומחסור, למד תורה על "פת במלח ומים במשורה" מפי הרב מגוסטינין.<br>בשנות השלושים בחייו היה כבר בעל משפחה, מוסמך לא רק לרבנות, אלא גם להוראה, אחרי סיימו את הקורסים העבריים למורים בגרודנו.<br>כמורה התפרנס בדוחק רב על ידי נתינת שיעורים פרטיים והוראה בבית ספר תיכון בסובאלקי ואחרי כן בווארשה בגימנסיה "חינוך". לאט לאט הוא גם פילס לו נתיבים ושבילים לספרות העברית. ויינברג, היהודי הגאה, לא יכול לסבול את העלבונות ועלה עם בתו האהובה עליו סוניה ז"ל לארץ ב-1920. שנה שהה בארץ ועבד כמנהל בבית-הספר בזיכרון יעקב, הנהיג שם שיטות לימוד וחינוך מודרניות ונאבק קשות עם חסידי המכות והעונשין המיושנים. אחרי שנה ירד לפולין, אומנם לשם עלייה ביחד עם משפחתו, אבל סיבות שונות עיכבוהו על "אדמת נכר" עד 1934.<br>במשך ארבע עשרה שנים אלה בפולין היה ויינברג פעיל מאוד. ייסד את "אגודת הסופרים והעיתונאים העבריים בווארשה" והיה יושב הראש הראשון שלה, היה סגן הקלוב-פאן בפולין, ואחד מהעסקנים הפעילים ביותר בתנועת "תרבות", ייסד ביחד עם אחיו ד"ר שמואל ויינברג את הגימנסיה "אסכולה" בווארשה והיה ממעצבי דמותה הציונית-עברית.<br>העיתון היומי "הזמן", שהופיע בווילנה ב-1905 היה האכסניה הראשונה לביכורי עטו של צבי זבולון ויינברג, ועורכו ברשדסקי עודדהו מאוד. (ראה "פסיעות" בספר "חומר ורוח"). מכאן ואילך מופיעים סיפוריו ב"מעורר" של ברנר ובקבצים ספרותיים שונים. הוא השתתף ב"ספרות" וב"רשפים" בעריכת לחובר ופרישמן, ב"הצפירה", ב"תורן", ב"התקופה" בעריכת לחובר וטשרניחובסקי, ב"גיליונות" של למדן, ב"עתידות" בעריכת ברש ומלצר ועוד. כינוייו הספרותיים היו; מיכאל שטרנברג, ז' צוויג וצור.<br>והרי רשימת ספריו: ב-1909 יצאו סיפוריו ב"ביבליותקה לילדים ולנוער" בהוצאת "מקרא" בווארשה. בשנים 1913-14 הופיעו שני קבציו בשם "סיפורים וציורים" בהוצאת הספרים "אחיספר". ב-1920 הופיע ספר לימוד שלו "ילדות" (ביחד עם אבא בירנבוים). הספר הזה זכה להופיע בעשר מהדורות. ב-1932 נדפס "בית ורחוב", ב-1942 - "בדרכים אבלות", ב-1943 "מחיצות", ב-1944 "ג'אמי", בשנים 1951-57 "אשר עבר" בשני כרכים, "שם ופה" מטעם אגודת הסופרים ע"י "דביר" בעריכת ישראל כהן, ב-1953; ב-1957 - "אדם באהלו" - קטעי מחשבה ורגש. באותה השנה הופיע גם הספר "הם הלכו" מוקדש לחללי גוש תל מונד. בשנת 1963, "אחד מהם" ובשנת 1968 - "צעירים בדורם". הספרים - "דרכי אנוש" - 1966, "על אדמת נכר" - 1970, "בתוך עמי", 1971, "בימים ההם" - 1973 ו"חומר ורוח" - 1975 - הם למעשה הוצאה מחודשת של כתביו בלבוש לשוני מותאם לזמננו, שהוצאו לאור ביוזמת נשיא מדינת ישראל ר' שניאור זלמן שז"ר ז"ל ע"י הוועד הציבורי להוצאת כתבי צ"ז ויינברג.<br>שיבתו לפולין לשם עלייה עם כל משפחתו בהקדם האפשרי התארכה לארבע עשרה שנים. בתקופה זו הגיע ויינברג לשיא פעילותו הן כמחנך והן כסופר ועסקן ציבורי, ובכל אותו הזמן הייתה אמרת ר' נחמן מברסלב שגורה בפיו, שניזון הוא מאוירת ארץ ישראל, אותה ספג, בהיותו שם, והודות לה הוא מחזיק מעמד בגולה.<br>וכרבי יהודה הלוי בשעתו עזב ויינברג את ארץ מולדתו בהיותו בפיסגת המעמד החברתי והחומרי, נפרד מחבריו וידידיו הרבים, לתמהונם הרב, אשר היה בעיניהם כאיש אשר "רוח רעה ביעתתהו" ויחד עם משפחתו עלה ארצה בשנת 1935. הוא התיישב בתל מונד, שאז רק נוסה, בחל בחיי העיר, ובה ישב עד רגעו האחרון.<br>בחג העשור לקיום המועצה המקומית תל-מונד ובהגיעו לגבורות העניקה לו המושבה בראשותו של מר נ. דין אזרחות כבוד על עבודתו המסורה שהקדיש למושבה.<br>צבי זבולון ויינברג הוא אמן הסיפור הקצר, בחזקת מהמעט המחזיק את המרובה. הוא ידע לקפל בו עולם ומלואו, כשכל תמונה יכולה בהחלט לשמש רקע לרומאן בעל היקף רב.<br>בכ"ג באלול תשל"א ליווהו בני משפחתו, מאות בני נוער, רוב תושבי הגוש, ידידים ומכרים מלומדים, סופרים ושר בישראל. בדרכו האחרונה לבית העלמין בתל-מונד, בו טמונים גופות תלמידיו היקרים להם הקדיש מיטב שנותיו כמחנך וכסופר.
הדפסה | תגובה