כשסיימנו את הגן והלכנו לכתה א" ,העולם פתאום נראה גדול ורחב. בית הספר שכן בתל-מונד, והיה משותף לחרות כפר הס ועין-ורד,תחבורה כמובן שלא הייתה ובוקר וצהרים הלכנו ברגל. בימים יפים לא הייתה כל בעיה,בבקר רצים מהר כדי לא לאחר,חזרה הביתה -זה כבר סיפור אחר.<br>הדרך מלאה בהרפתקאות ומשחקים בחורשות ובפרדסים שמלאו את האזור. בחורשת האורנים ליקטנו פטריות בימי החורף היפים,ערכנו מלחמות עם בני המושב השכן כפר-הס, בפרדסים היה שפע של תפוזים אשר שמשו אותנו גם למאכל וגם כאמצעי "הפגזת האויבים". לפעמים שפר מזלנו והיינו תופסים טרמפ על עגלת הלחם או על עגלת הנפט.<br>את הלחם היו מחלקים יום יום בעגלה סגורה הרתומה לסוס כאשר המחלק היה מפמפם במין חצוצרת יד ועקרות הבית היו יוצאות וקונות. הנפט שימש לבישול ולחימום והאיש המחלק אותו היה סובב גם הוא בעגלתו ומצלצל בפעמון יד גדול ,וכך ידענו מה מחלקים היום. לתפוס טרמפ על אחת מהעגלות האלה לא היה קל , וכמובן שעשינו זאת בהיחבא ולא אחת גם "זכינו" להצלפת שוט כאשר בעל העגלה הרגיש שסוסו מתקשה לגרור את העגלה. בימי שרב ערכנו רחצות בפרדסים בתוך גומות ההשקאה אשר סביב העצים.<br>הגדולים שבינינו גם נכנסו לבריכת מי-השתייה של תל-מונד, מאחר ואסור היה להתרחץ שם החרים יום אחד השומר את בגדיהם והם נותרו ערומים כביום הוולדם (לא היו אז בגדי ים..) והם צעדו בשיירה ערומים אל בניין המועצה כשתושבי המושבה נהנים מהמראה.<br>החומר נכתב ע"י אסא ברטוב, מושב חרות, 2004.
הדפסה | תגובה