|
ב-1948 טבחו המוסלמים התימנים בעולים יהודים, שהתגוררו במחנה מעבר בעדן. האירוע הדליק נורה אדומה בקרב יהודי תימן והם החלו לנטוש את כפריהם ורכושם וללכת או לנסוע בשיירות ארוכות למחנה העולים בחאשב, ממנו טסו ארצה על "שטיח הקסמים", בדרכם עברו היהודים תלאות רבות מידי הערבים, אך לבסוף אחרי תקופה של למעלה משנה בדרכים ובמחנה המעבר הגיעו ארצה.<br>אנשי עזריאל כולם עלו לישראל ב-1949. הם הגיעו למחנה עין-שמר ושם נתקלו באוכל הישראלי-לחם, ריבה, מרגרינה, תה וקצת בשר. המאכלים היו זרים להם והם השתמשו בהם כדי להכין בישולים משלהם.<br>אחרי מספר חודשים בעין-שמר, קבלו העולים הצעה להקים מושב בקרבת כפר יעבץ, שכונתה בפיהם כפר גן עדן.<br>הם הלכו ברגל מעין שמר לכפר יעבץ, כדי לראות את המקום והחליטו להתיישב בו.<br>בשנת 51 עברה קבוצת עולים למחנה של פחונים ואוהלים בדרום כפר יעבץ והתחילה לחיות שם, כשהאנשים מלקטים מכל רחבי הארץ בני משפחה נוספים. מסביבם היו תנים וכפרים ערביים.<br>לרשות המתיישבים עמד ברז מים אחד וסביבו התגלעו לא פעם מריבות. מקלחת אחת בתוך פחון שרתה את כולם והבנים היו נהנים להציץ לבנות המתרחצות.<br>התושבים החלו לעבוד כפועלים חקלאיים במושבי הסביבה ובכרם משותף שנלקח ע"י הממשל הצבאי מערביי הסביבה. הערבים היו באים בבוקר לעבד את הכרם ואנשי עזריאל היו מגרשים אותם. כשגרו במחנה בדרום יעבץ החלו האנשים לבנות את נקודת הקבע שלהם - הם ייצרו בלוקים, הובילו אותם בעגלות למקום הבניה, קדחו יסודות ביד ובנו בתים.<br>ב-1953 עברו לבתיהם החדשים. כל משפחה קיבלה חצי דונם, עליו גידלו ירקות. כל שתי משפחות קיבלו פרדה. במשך השנים הושלמו השטחים ל-10 דונם מסביב לבית וחלקות נוספות מחוץ למושב. בשטחי החקלאות שלהם גידלו המתיישבים ירקות, פרדסים, עופות ואפילו 300 דונם שדה טבק משותף. בשנותיו הראשונות של המושב סבלו המתיישבים מהתנכלויות מצד ערביי הסביבה שגבו גם מחיר דמים.<br>הערבים נהגו לרעות את עדריהם בשדות עזריאל. אנשי המושב, שהחליטו לשים קץ לעניין, גנבו שבע כבשים בריאות בשר מן העדר, שחטו אותן מהר וחלקו את הבשר בין החברים. הנשים בישלו מיד את הבשר וכשבאה המשטרה לחקור להיכן נעלמו הכבשים, כבר היו הללו עמוק בתוך בטניהם של בני המושב ורק ריח תבשילי הכבש נישא באוויר, אך ריח, כידוע, אינו משמש כהוכחה קבילה בבית המשפט.<br>בפעם אחרת, כשרעה עדר עגלים בשדותיהם, לקחו גברי המושב את כל העדר ושיכנו אותו במכלאה, שבנו לצורך העניין בפרדסים. שוב התנהלה חקירה משטרתית, אך התושבים מילאו פיהם מים. מפקד המשטרה האזורי לא הצליח למצוא את העדר וראה במקרה כישלון אישי שלו. אחרי חודש הגיעו להסכם עם המשטרה שיחזירו את העדר, אם הערבים יבטיחו לא להציק להם יותר. העדר הוחזר והסדר הושב על כנו.<br>מייסדי המושב היו צעירים וחייהם החברתיים פרחו. כל שבת היו מתכנסים בבית אחר ואוכלים ג'עלה - פיצוחים וחמוצים.<br>חתונות היו אירוע קהילתי ונחגגו במשך שבוע שלם, כשכל המשפחות משתתפות בהכנת התקרובת.<br>גם בני דור הביניים - צדוק ונעמי ראובן, אהרון שלום וראובן רצון זוכרים את החתונות שנערכו במועדון הכפר כהעתק מדויק של הטכס בתימן. הם זוכרים גם את הדיוואן (במסורת חדר הישיבות של הרב שלום שבאזי בתימן), בו התכנסו הגברים אחה"צ ודברו דברי תורה, תוך לעיסת גת.<br>מנהג זה היה נקוט בעזריאל עד לפני כ-15 שנה. היום מתחילים לחזור אליו בשנית.<br>אהרון שלום הגיע למושב עם הוריו בגיל 15. כמו כל יהודי תימן, היו גם לו פאות מסולסלות, אך הוא הוריד אותן בגלל שהישראלים צחקו לו בגללן.<br>בשנים הראשונות למדו ילדי עזריאל עם ילדי כפר יעבץ בכיתה שהכילה תלמידים מכל הגילאים.<br>בשנים אלו היו במושב יותר בנים מבנות והיתה "מלחמות זכרים" בין הגברים הצעירים. בגלל התחרות, חיזר אהרון במרץ אחר אהובתו והיה נוסע לעזריאל יום יום ממקום שרותו המרוחק בצבא. מיד בגמר שרותו, נשא אותה לאישה.<br>שני ילדיהם הראשונים נפטרו בגיל חודש מדלקת ריאות, כי במקום לא היתה מרפאה. כשבתו היתה חולה, לקח אותה על טרקטור בגשם לד"ר אגוזי בכפר הס ומשם החזיר אותה אחד מחברי המושב במכונית.<br>מדי יום, אחה"צ היו הבנים לומדים בבית הכנסת אצל ה"מורי". את הלימודים התחילו עוד לפני כניסתם לביה"ס, כך שהגיעו לכיתה א' כשהם יודעי קרוא וכתוב. אצל ה"מורי" היתה משמעת ברזל ולפעמים היה מכה על גב הילדים בשוט או ב"חיטרי", (חוטר-ענף צעיר וגמיש).<br>רחמים סאלם יו"ר הועד בעזריאל סיפר לי כי במושב יש 70 משקים חקלאיים, פעילים ברובם הגדול. הענף החקלאי הרווח בעזריאל הוא ענף הפרחים ובמיוחד גרברות.<br>המגמה בענף היום היא להגדיל את משקי הפרחים תוך מיכונם ושיכלולם.<br>גם עזריאל עובר תהליך של עבוי ובעתיד יתווספו אליו 70 משפחות. בו זמנית ישופץ הישוב הקיים ויושם דגש על כבישים, מדרכות, גינון, תאורה ועוד. כמו כן, ייבנו וישופצו מבני ציבור ומגרש כדור סל חדש. נבדקת האפשרות לבניית אזור תעשייה מקומי למושבי יע"פ, שיאפשר העברת מפעלים קטנים מן החצרות ובניית מפעלים נוספים. כל השינויים הנ"ל נעשים בחסות המועצה האזורית.<br>המושב נהנה מפעילויות פרויקט החיזוק החברתי של מחלקת הרווחה במועצה האזורית לב השרון. הרב יוסף יצחק תעיזי החל לעבוד במושב ורחמים מבקש לברך אותו ולאחל לו הצלחה.<br>מתוך: אורנה רוזיצקי הדס. שבשבת לב השרון גיליון 12.
הדפסה | תגובה