פרק ב'

"גם המושבים השתנו. נוספו משקים בכל מושב, שטחי הקרקע התרחבו, הוקמו מבני ציבור מפוארים, ניטעו גנים וחורשות, נסללו כבישים והותקנה תאורה ברחובות. אך אז בימים הרחוקים, היו בכל מושב כמה צריפי מגורים ובמרכז הצריף הציבורי, לידו ניצבו על עמודים "הבקים" (דודים ענקיים שבהם נאגרו מים). והאנשים, ודאי השתנו, כי באותם הימים, סבא וסבתא של דרור, איריס ושחר, היו אנשים צעירים, זקופי גו ושחורי בלורית - ממש לא יאמן. ולו ראיתם אותם בעבודתם, איך היו יוצאים לשדה עם שחר וחורשים במחרשה הרתומה לשתי פרדות או מנכשים בטוריה סביב שתילי ההדר הצעירים.<br>הסבתות - אלו ששערן כה הלבין בינתיים, לא רק שהיו עלמות חן, גם חרוצות היו וידיהן עסקו בכל מלאכת השדה, אך גם את ביתן - צריפן לא הזניחו וקשטוהו במפה צחורה ווילון מרוקם. גם בדוגרת ואפרוחיה טיפלו, חלבו את הפרה וגם אפו לחם במו ידיהן. ובלילות, לאור מנורת הנפט היו תופרות לנו, הילדים את בגדינו. כאן המקום לספר לכם כיצד השתנו הבגדים; אפילו בגדי הילדים. בזמנים ההם הבנים חבשו כובע קסקט (מצחיה) ואורך מכנסיהם הגיע עד מתחת לברך. והבנות לבשו שמלות קטיפה שחורות בעלות צווארון לבן מצועצע, הכול נראה קצת גלותי. אבל כאשר "בגדי חמודות" אלו התבלו, החליפו אותם בתלבושת "ארץ-ישראלית" - חולצה כחולה ומכנסי חקי."<br>מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972. הדפסה | תגובה

חזרה