פרק א'

"מכל מה שזכור לי מראשיתו של ביה"ס שלנו. - הכל השתנה. הנוף השתנה, הישובים גדלו, הבתים התרחבו, מראה האנשים ולבושם שונה ובתוך כל זה גם מראה ביה"ס שלנו והווי החיים בו. ורק תכלת השמים וזוהר השמש נשארו ממש כשהיו.<br>תשאלו כיצד? תאמרו: לא יתכן! ובכל זאת כך הדבר. הבה ואסביר לכם איך התרחשו הדברים. פרק א' ובו יסופר איך צבעי הצהוב, האדום והכחול, התחרו ביניהם. מי יצבע את הנוף ואיך נדחקו הפרחים לגדות הואדיות.<br>פעם חסרו בנוף שלנו כל העצים הרבים והבתים הפזורים ביניהם כיום. השטחים היו ריקים ושוממים, רק הרוח הלכה בין מרחבי החילפה שהגיע עד מתניים ולא היה דבר שיסתיר את האופק. ואז כל גבעה - הייתה גבעה, וכל גיא - גיא, ומישור היה - מישור, ודיונות חול היו דיונות חול ממש וניתן היה לטפס עד פסגתן ולגלוש למטה בצהלה. ניתן היה להשקיף מראש גבעה ולראות מצד מערב את הים מבעד הפירצה שנחל פולג פרץ בשורת גבעות הכורכר שלאורך החוף, ובמזרח את הרי אפרים.<br>זה היה נוף ילדותנו ונוף זה היה מחורץ ואדיות בעומק רב ועל שפתו צמחו ופרחו פרחי השרון. כל פרח בעונתו - עד שיכולת לחוש את חילוף העתים. מיד לאחר היורה הופיעו החלזונות והותירו אחריהם פסי כסף על החול הרטוב, לאחריהם היינו מגלים את הראשונים בשלוליות, לאחר זאת החלו להופיע הפרחים, בזה אחר זה - סתוונית היורה בקעה מנדנדה הלבן ועמה הכרכום החורפי. ביניהם החלו להופיע כתמי האודם של הכלנית הנורית והצבעוני. כך החלה התחרות הצבעים בטבע. עוד האדום והצהוב נלחמים החלו להידחק ביניהם צבעי הכחול של התורמוס והעולש פה ושם נראה הלוף שצבעו ארגמן וירקרק, כן הופיע ספלול השדה בעל עלי כותרת מקווקווים ששימשו מלכודת לחרקים וזבובים. גם כאשר פרחים אלה קמלו נמשכה התחרות. במקום הכלניות הופיעו פרגים, הצהוב שפע מפרחי הסביון הכחול נשמר על ידי המרווה הדגולה ופרחי מקור החסידה שלעת קיץ מקוריהם התפתלו כשעונים.<br>לקראת הקיץ פרחו צמחים מגוונים שהפכו מאוחר יותר לקוצים דוקרניים ואפורים.<br>עוד רבים רבים היו הפרחים באזורנו, אך עם גידולם של המושבים עת החלו מעבדים כל שעל אדמה, נעלמו רוב הפרחים וניתן עוד למצאם רק בשולי החלקות המעובדות."<br>מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972. הדפסה | תגובה

חזרה