"עם היותם שבעה עצי ענק, גבוהים עצומים, נבלעו עצים אלה, בין שדרות ובתים, חורשות ודשא, כבישים ובנייני משק רבים כשביניהם חיות ועובדות 54 משפחות המונות 219 נפש ושמונה-עשר חיילים וחילות, דור שני לאותם חולמי חלום משרתים כיום בצה"ל ממורדות החרמון עד שארם-א-שייך הרחוקה.<br>חלומם של חיילים עבריים בארצות רחוקות - הפך מציאות - והיה לישוב יהודי, כחוליה בשלשלת ישובים יהודיים במדינת ישראל. הרעיון להקמת המושב נולד אצל קבוצת חיילים ישראלים ששרתו בצבא הבריטי בשלהי מלחמת העולם השנייה. הארגון להתיישבות שהוקם לא היה גדול ולפני העלייה על הקרקע הצטרפו עוד מספר משפחות שגרו ועבדו בכפר-ויתקין, מהם עולים חדשים מהצבא הפולני. הוצעו למושב מספר הצעות למקומות התיישבות וביניהם את פרדס ריסקי בגוש תל-מונד. לאחר סיורים במקומות שהוצעו בחרנו במקום בו אנו יושבים היום.<br>8 חברים עלינו להתיישבות לפרדס ריסקי. גרנו בבית הבאר ובבית האריזה בחצר קטנה מוקפת מאות דונמים של פרדס ובקרבת כפרים ערביים עוינים, אולם מלאי אמונה היינו - והתגברנו. במשך הזמן נוספו חברים חדשים, חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. הוקמו צריפים למגורי המשפחות ואוהלים לרווקים. אט לאט הלך והתארגן ישוב חקלאי נוסף בארץ-ישראל.<br>בראשית דרכנו היו הקשיים רבים אולם היו גם רגעי שמחה רבים. זכורים לנו לטובה ערבי-השבת בחדר-האוכל, המסיבות, משחקי הספורט והעבודה המשותפת. רוב החברים עבדו בפרדס המשותף והיתר בעבודות החוץ. חלמנו על היום בו יתחילו בהקמת הבתים והכפר. אולם אז פרצה מלחמת השחרור ורוב החברים גויסו. נשארנו שוב 8 משפחות עם ילדים קטנים בפרדס המבודד. לאחר שהמצב הוחמר נאלצנו להעביר את המשפחות למושב חרות - שם הוקם מחנה זמני בקצה המזרחי של המושב. נכנסנו לגור בתנאים קשים עד יעבור זעם.<br>בשנת 1949 התחילו בהקמת הכפר, נבנו 30 הבתים הראשונים. התחלנו בעיבוד האדמה וכך התפתח המשק והכפר. קלטנו חברים חדשים נוספים, חיילים משוחררים מצה"ל - לאחר קום המדינה נוספו עולים חדשים שבאו בעלייה ההמונית מפולין ורומניה ומאוחר יותר עולי תוניס וגם בני מושב חרות.<br>בגיבוש הכפר נתקלנו בבעיות רבות, אך גם כאן לא חסרו השמחות והסיפוק מהתפתחות הכפר ומהיצירה החקלאית. עצים רבים נטעו לאורך הכבישים והם מוסיפים יופי ונוי. ליד הבתים נשתלו דשאים ופרחים, הבתים הוגדלו, המשפחות גדלו, הוקמו מתקני ספורט ואנו צופים בתקווה ואמונה כי השלום ייכון בארץ וכי נזכה להתפתחות ולשגשוג נוספים."<br>מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972.
הדפסה | תגובה