"שמו של הארגון החדש החל להתגלגל ממחנה למחנה. גם במחנה חילות ה-א. ט. ס. המשרתות כנהגות, החלו הבנות רוקמות תכניות, וכבר לאחר יומיים הוצף אריאל בגל מכתבים של הנהגות.<br>במכתביהן פנו הבנות לרשום אותן לארגון ההתיישבות החדש. בחלקן פנו לברר לאיזו תנועת התיישבות החלט להצטרף? בחלקן פנו לדעת, מה שם ינתן לארגון?<br>אריאל שמח שימחה רבה להתפתחות שחלה בענייני הארגון. כמו כן כתב מכתבי תשובה לכל אלה המתעניינים - חיילים וחילות שטרם החליטו אם להצטרף אם לאו.<br>הימים עברו לאטם. כל בוקר קמו החיילים ויצאו לעבודתם כרגיל. סדנאות המחנה שקקו. מכוניות נכנסו ויצאו. בכל אלה הייתה הרגשה לחברים הקרובים לרעיון, שמשהו גדול, משהו נעלה בחיי היום יום האפורים, נעשה ועוד יתחולל על-ידיהם.<br>מכתבים המשיכו לזרום אל אריאל. גם מאיטליה שמעבר לים, מהבריגדה היהודית, הגיע מכתב ובו בקשה לצרף לארגון ההתיישבות למושב שיתופי בקבוצה מלוכדת של 39 חברים.<br>אריאל הראה מכתב זה לחברו מאיר, ויחד החלו לנחש מי הוא זה שהעביר את הקול למחנות הבריגדה היהודית באיטליה. על המכתב היו חתומים 39 שמות. מביניהם הכיר מאיר 23 חברים שלמד אתם בבית הספר החקלאי במקווה-ישראל, עם גמר הלימודים התגייסו אתו לצבא הבריטי.<br>שמועה התהלכה במחנה על מכתב שקיבל מאיר מן הארץ ובו כתוב כי בכמה מקומות בארץ נרכשו קרקעות על ידי הקרן הקיימת לישראל, כקרקע להתיישבות. כל היישוב מחכה בקוצר רוח לסופה של המלחמה ולשחרור בניו ובנותיו מן הצבא. קיים מקום אחד ובו כמה חלקות אדמה בגודל של 1200 דונם. מקום זה נמצא בגוש תל מונד בין כפרים ערביים לא הרחק מן הכביש הראשי מנתניה לתל אביב.<br>חיילים רבים מן היושבים בחדר לא האמינו למשמע אזניהם. הנה, הנה, רעיון שאך לפני כחודשיים היה סתם משאלה, שרובם לא האמינו בו, הופך למציאות. אכן יש להתכונן לעניין זה ברצינות ובאחריות.<br>רק שלושה חודשים עברו מאז העלייה על הקרקע. ביום 12.5.46 י"א אייר תש"ו, ביום אביב נאה. בין כפר-זיו לעין ורד על גבעת חול, הוקמו הצריפים למטבח וחדר-אוכל, והאוהלים למגורים. אותם חמישים בחורים ובחורות, העושים במחנה זה, יכלו לספר הרבה על אותם הימים, שעברו עליהם בצבא הבריטי עד לשחרור. הם יכלו לספר איך עסקו בויכוחים על צורת ההתיישבות אליה רצו ללכת.<br>יכלו לספר על הויכוח הגדול על שם הנקודה. כל אותם ויכוחים סוערים הביאו אותם עד הלום.<br>תוך ויכוחים הוחלט להקים מושב שיתופי ולעלות להתיישבות בגוש תל מונד, אשר לפי החלטות ועד הגוש והמוסדות על ישוב חדש זה, להיות חוליה מקשרת בין הגוש ובין הכביש הראשי והמושבה אבן-יהודה.<br>תוך ויכוחים נקבע שם הנקודה "בני-דרור", וזאת בהסתמכם על הפסוק כ"ה בפרק י' שבסופי "ויקרא" בו נאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו". ומי אם לא הם, ראו עצמם כאנשים חדשים, שניתן להם דרור - בהשתחררם מן הצבא הבריטי לאחר שרות של כמה שנים - ויעודם לפניהם, להקים לעצמם בית אחוזה ובית משפחה. יום יום הגיעו חברים חדשים, שאך זה השתחררו מן הצבא ודרכם הביאה אותם הביתה, אל ביתם החדש בני-דרור.<br>מקומות לינה עוד לא היו לכולם. חלק מהם לן בצריפי המגורים בהם שוכנו משפחות צעירות ללא ילדים. חלק לן באוהלים שהוקמו לרווקים, ואילו היתר שוכנו בכיתות בית-הספר האזורי. על שולחנות הלימוד, פרשו את שמיכותיהם הצבאיות, ושם בילו את לילותיהם הראשונים בנקודה החדשה.<br>יום יום יצאו חברים מן הנקודה, לעבודה ביישובי הסביבה, לאחר שערב קודם הופרשו להם ימי עבודה אלה על ידי לשכת העבודה. עבודת הגברים בפרדסים ובבנין, ועבודת החברות בעבודת משק בבית במשפחות נזקקות לכך בישובים.<br>כל חייל משוחרר קיבל שמונים לירות משלטונות הצבא הבריטי. בכסף זה שנמסר לקופה משותפת - נרכש טרקטור ישן עם זכויות עבודה בפרדסי חברת "מטעי א"י". כמו כן הוקמה על ידי קרן זו, מסגריה שאף היא תרמה ימי עבודה למספר חברים. תוצרת עבודתם הייתה מיטות ברזל בעיקר, שהוקמו על ידי תושבי הגוש. בלילות השינה על שולחנות הלימוד בבית הספר חלמו על עתיד ורוד יותר. תוצאת חלומם זה הייתה, מיטות ברזל לאחרים. אכן כשם שנאמר: "סנדלרים המהלכים - ללא נעליים"...<br>אט אט החלו להסתמן חלקות קרקע למרגלות הגבעה. חלקות בור ופרדסי השכנים הערביים, הוחל בעיבוד קרקע מודרני.<br>באותם ימים החלו דיונים וחיפוש אחר מקום קבע לבניין הישוב. תוך חיפוש מקום נמשכו החברים לגבעת חול-חמרה חשופה ועליה ניצבים שבעה עצי אקליפטוס. כאילו יד אלמונית סובבה את הדברים ונטעה עצים אלה, כדי שסביבם יבנה ויקום הישוב החדש.<br> מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972.
הדפסה | תגובה