"כנקודה קיצונית, בצפון-מזרח הגוש, על גבול הכפרים הערביים קלנסווה וטייבה, נוסד הכפר-יעבץ ע"ש הסופר וההיסטוריון זאב יעבץ. שטחי פרדס נרחבים נטעו באזור ע"י בעלים, שברובם לא ישבו במקום. הקק"ל הצליחה לגאול שטחי אדמה שישמשו יסוד לישב פועלים קבועים שיעבדו את המטעים. ביום ד' ניסן תרצ"ב (1932) עלתה קבוצה של הפועל המזרחי, יסדה את הישוב החדש, אך חברי הארגון לא הכו שורש בנקודה ועברו במאוחר לקיבוץ אחר.<br>למרות החשיבות הביטחונית של הנקודה כנקודת ספר, התחלפו בה המתיישבים לרוב. לבסוף מצאו בה מקומם עולי טרנסילבניה ועולי תימן.<br>חלק מחברי יעבץ הם עולים יוצאי תימן שחיו בכפר בשם סודה. בארץ מוצאם התנהלו יחסי כבוד והערכה בינם לבין הערבים. אך עם קום מדינת ישראל ומותו של מלך תימן התעורר הרצון בליבם לעלות לציון. בחודשים אדר-אב תש"ט התחילו אנשי הכפר למכור את רכושם מי במעט ומי בהרבה (כדי לצבור כסף להוצאות הדרך ובעיקר למזון).<br>בתחילת אלול תש"ט עזבה קבוצה ראשונה את הכפר ואחריה, בקצב מהיר, יתר המשפחות, בנעריהם ובזקניהם, מי ברגל ומי על חמור, כאשר פניהם מועדות לצנעה, העיר ממנה יצאו את תימן. קשה לתאר את תלאות הדרך שכן יש מהם שחלו ממחלת הקדחת, מהם נשדדו על ידי הליסטים בדרכים ומהם נזקקו לחסדי אחרים שילוו להם כספים לנסיעה עד למחנה עדן. משם טסו אחרי שבועיים לישראל. מנמל התעופה הופנו החברים למחנה עין-שמר. לאחר ישיבה של 6 חודשים באוהלי מחנה זה הועברו המשפחות לכפר ערבי בשם פרעם בגליל העליון, ומשם הגיעו רוב החברים, באפריל 1954, לכפר יעבץ. את פניהם קיבלו חבריהם האשכנזים, שכבר ישבו בכפר.<br>שממה הייתה בכפר וסביבתו. הקוצים והדרדרים קישטו את הנוף, תחבורה לא הייתה, המים עדיין לא הגיעו לתוך הצנרת והבתים היו קטנים מאוד (לדירה בת 24 מ"ר נכנסה משפחה בת 8-10 נפשות). (מצב הביטחון היה חמור בגלל הסביבה הערבית העוינת בצפון ובמזרח) החברים החלו להאבק לקיומם. מהם עבדו בשרות התעסוקה, מהם הגיעו להתיישבות הותיקה בעין-ורד וכפר-הס ומהם עסקו בעבודות ניקוז, הכשרת קרקע ועוד. ליד הבתים התחילו לגדל ירקות.<br>ההתארגנות בהדרכת הסוכנות החלה לתת אותותיה משנת 1955 ואילך. ניטע הפרדס שעליו בנו החברים את כל תקוותיהם, נבנו בנינים ציבוריים, ניטעו שדרות וחורשות. הפרדס שניטע בעיתו נמסר לרשות האגודה, החברים החלו להרחיב את דירותיהם ואת הקוצים והדרדרים תפסה הגינה היפה. הטרקטורים החליפו את עבודת הידיים והחמור, והמכונה את העגלה והסוס. וכיום שוררת פינת חמד ירוקה כאשר עליה מתנוססות הדירות המכוסות בכיפות אדומות.<br>מיזוג גלויות קיים בכפר: אשכנזים, תימנים וטריפולים וכולם חיים בחברה אחת. המאמצים נשאו פרי".<br>מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972.
הדפסה | תגובה