"לכם, ילדים, קל ופשוט לקרוא את הסיפור הזה, כי הוא כתוב בשפתכם. אתם נולדתם כאן, על אדמה זו ועם ראשית חייכם כאשר אוזניכם הקטנות קלטו בראשונה צליל וקול - היו אלה מלים עבריות.<br>לא כן אנו - אבות הכפר; אנחנו נולדנו בארצות רחוקות, בגולה, בין עמים היושבים על אדמתם ומדברים בשפתם. אנו למדנו שם בבתי-ספר שלהם, אולם מעולם לא התבוללנו בהם. שפה מיוחדת בינינו היהודים.<br>משבאנו למקום הזה לפני ארבעים שנה, לבנות את כפרנו, למדנו להוציא את מחייתנו בעמל קשה מאדמתנו וגם עברנו חבלי-לשון קשים. חשנו כי אדמה לנו כאן - מולדת כאן, ולמולדת שפה משלה. ציפורי שיר בהגיע שעתן לבנות קינן הן פוצחות ברינה וקולן נשמע מרחוק. מעולם לא תשנה הציפור זמרתה שלה בזמרת ציפור ממין אחר. משעלינו על אדמתנו והתחלנו בבניית הקן שלנו לדורות, התייצבו האותיות העבריות לפני עינינו ולחשו לאוזנינו: אנו הלכנו עמכם בגולה לווינו אתכם ודבקנו בכם בדרככם הארוכה, עתה באה השעה לחבר את האותיות העבריות ולצרפן למילים עבריות.<br>מידי לילה עם סיום יום העמל התאספנו יחדיו ופרצה שירה מפיותינו, והשירה עברית, כתובה בשפת קדומים והייתה זאת שפתנו לעד.<br>מתוך: הדר השרון שלנו - גוש תל מונד, הוצאת המועצה האזורית הדר השרון, 1972.
הדפסה | תגובה