"הלך מאתנו ידיד, אדם ורופא, שהכינוי "חלוץ נצחי" איננו מליצה לגביו אלא עובדה לאמיתה.<br>עלה לארץ עם ראשוני העליה השלישית, והיה זה מדרך הטבע שיקשור את עתידו עם מוסדות הרפואה של תנועת הפועלים. מאז התחילה פעולתו בשדה הרפואה הציבורית, ראשון - ותכופות גם יחיד - התנדב לכל מקום שבו היה צורך ברופא חלוץ, שיסתגל אל תנאי המקום הקשים. משך שנים עבד כרופא מפעל החשמל בראשית היווסדו בנהריים. אותו זמן גם כיהן כרופא נקודות הגליל הבודדות כמו: איילת השחר, מחניים ועוד.<br>עם גבור מחלת המלריה היה מן הראשונים ששיתפו עצמם בפעולה אנטימלרית, בעיקר במניעת המחלה בין החלוצים.<br>לא החמיץ שום הזדמנות להעשיר את ידיעותיו במרכזי השתלמות, ושרשרת תפקידיו נמשכה: מילא תפקיד רופא ראשי בהגנה, ליווה בפיקוחו ובעצותיו את קרן-הנכות, ניהל את בית החולים מאיר בכפר סבא. מהיותו בעל השכלה ספורטיבית תרם תרומה חשובה להתאגדות "הפועל" בראשיתה וראוי להרים על נס ביקורו במחנות הפליטים באירופה בשנות 1947-48. פעולתו במסגרת "מגן דוד אדום" היא מן המפורסמות.<br>ואם נצרף לכל פרשת מעשיו את אופיו הצנוע, העדין, את אהבת הבריות שלו ונכונותו לעזור לכל מבקש עזרתו, נוכל לפסוק עליו: אבידה שאין לה תמורה".<br>יצחק קנב<br><br>"הגיע ארצה יומיים לפני פתיחת האוניברסיטה העברית (29 במרס 1925) ומיד התחילה דרכו רבת הגוונים ברפואה: "הסתכלות" ב"הדסה" תל-אביב, 6 חודשים באיילת השחר, משם לתל-יוסף, בית אלפא וטבריה. אחרי-כן: פתח-תקוה, עין-חרוד, איזור כפר-סבא (גן השרון, קלמניה, גן-חיים, תל-מונד, חירות, עין-ורד, כפר מל"ל).<br>ב-1932 יצא להשתלמות בגרמניה. ב-1933 - רופא כללי בחיפה. ב-1936 - שוב לתל-אביב: זמנהוף, מאשפז. פעיל במחלקת ההספקה, קרן נכות. שותף להקמת מוסדות גהה, מוסד לשיקום חולי ריאה במגדיאל, בית פינסטון, בי"ח ברעננה (לווינשטיין של היום), טלביה בירושלים ושלוותה במגדיאל.<br>ב-1946 יצא אל שארית הפליטה. ב-1960 מונה מנהל בית-החולים "מאיר" ותפקיד זה מילא עד פרישתו לגימלאות ב-1968.<br>ד"ר קוט ז"ל שייך לדור הנפילים של הרפואה הציבורית בישראל. איחד בתוכו מחשבה ומעשה, תנופה והגשמה, תחושת ייעוד עם עבודה יום-יומית מפרכת, ושימש בכך דוגמא ומופת.<br>זכרו יהיה חרות על ספר דברי הימים של הרפואה הישראלית - לכבוד ולתפארת".<br>ד"ר נח קפלינסקי
הדפסה | תגובה