שרותי הבריאות בשנות הארבעים

ד"ר חיים וולגרון סיפר על שרותי הבריאות בתל מונד בשנות הארבעים:<br>"בבואי בשנת 1945 לגוש תל מונד להחליף את ד"ר קוסטא ז"ל, מצאתי את המרפאות בגוש במצב ירוד וגם הניקיון לא עמד על הגובה הדרוש.<br>המכשור שהיה במרפאות היה דל, ולא ניתן היה לבצע בו עבודת רופא כללי, כפי שהדבר הובן והיה מקובל בזמנים ההם, כאשר התחבורה הייתה כרוכה בקשיים רבים ונסיעה מהגוש לבית-חולים בילינסון או למרפאה המרכזית בתל-אביב (ברחוב זמנהוף) הייתה כרוכה בהפסד של לפחות חצי יום עבודה ואף יותר. בתנאים אלה צריך היה הרופא הכללי לטפל במצבים שחרגו הרחק מתפקודה של הרפואה הכללית.<br>כאן המקום להוסיף שצוות הרופאים המקצועיים בארץ היה דל יותר מכפי שהוא כיום. לפיכך לא הייתה ברירה אלא לבצע במקום גם חלק של פעולות השייכות לתחומו הבלעדי של הרופא המקצועי.<br>בנוסף לכל זאת היה הרופא בגוש מעורה גם בתפקידי ביטחון והיה צריך לדאוג למצבים של "שעת חירום" דאז, שהיו קשורים גם בשכנים הערביים שבסביבה ובגורם האנגלי המנדטורי, והרופא היה גם צריך לעבוד בענייני ביטחון בתנאי מחתרת למחצה. בקבלי את התפקיד החדש ראיתי מחובתי לדאוג קודם כל לשיפור המכשור הרפואי במרפאות הגוש אגב העדפה מסוימת למרפאת תל-מונד, שבה רוכז החלק החשוב ביותר של הציוד, שלא היה מצוי ביתר מרפאות הגוש.<br>המשימה השנייה הייתה להבטיח שבכל המרפאות יימצא ציוד מעבדתי מינימלי. גם בזאת זכתה מרפאת תל-מונד לעדיפות, והיא קיבלה ציוד יקר כיחידה. (מיקרוסקופ, ציוד לביצוע בדיקות כימיות יותר מסובכות).<br>רמת הניקיון שופרה ובהמשך הזמן חלו גם שינויים אישיים בתפקיד החובשת-האחות. אספקת התרופות הועמדה ברמה כזאת שהיינו מסוגלים להישאר (בימי עוצר או קשיים אחרים של אספקה) תקופה של חודשיים עד שלושה חודשים ללא אספקה מבחוץ, מבלי שהזקוקים לתרופות ירגישו במחסור כלשהו.<br>עם התגברות המאבק עם הבריטים ולקראת מלחמת השחרור, התחלקה פעולתי בין עבודתי היומיומית בתור רופא הישובים שבתחום סמכותי, לבין תפקידי כרופא הנפתי של ה"הגנה", שהיה קשור בהתרוצצות בין כל יישובי הנפה. לא יכולתי להשלים שבמשך שעות רבות לא יימצא רופא בקרבת מקום והשגתי תפקיד לרופא נוסף. מצאתי באחד הישובים שבנפה רופא שלא עבד במקצועו ושכנעתיו שיאות לחזור למקצוע חלקית וזמנית היה זה ד"ר אטינגר. באותו זמן נקלטה גם עליית קבוצה די מכובדת של "ילדי טהרן" וילדי "טרנסדניסטריה" בגוש והעומס על הרופא בתל-מונד עוד גדל יותר.<br>כחלק חשוב בעבודתי ראיתי את הסברת הבעיות הרפואיות והסניטריות של היחידה והכלל, בהיותי משוכנע שרופא אינו יכול לפעול בחלל-ריק, ומחובתו להביא את הציבור להבנה מירבית ושיתוף פעולה".<br>מתוך: ארכיון לתעוד גוש תל מונד: כתבי אליעזר אסתרין עמ' 146 - 153. הדפסה | תגובה

חזרה