תקופה ראשונה

ב-17 ביולי 1946 הגיעה הקבוצה הראשונה של חברי הארגונים שמנתה 10 חברים מהם 6 רווקים מיוצאי הצבא הבריטי ושתי משפחות מכפר ויתקין. 2 החברות חזרו באותו יום לכפר ויתקין ונשארנו בפרדס 8 בחורים ללא נשק אלא עם מקלות קפ"פ. לאחר פניה לנפת חפר נשלחה תגבורת של מספר נוטרים שיעזרו לנו בשמירה עד שנקבל נשק.<br>הפרדס היה מוזנח, העצים צהובים מחוסר חנקן, המשפחות הערביות שגרו בפרדס ועבדו שם עזבו את המקום. במרכז הפרדס הייתה חצר ובה בנין גדול של הבאר, בית אריזה ומחסן. המגורים נקבעו בבית האריזה וחדר האוכל והמטבח קבענו על גג הבניין. התנאים היו קשים מאד, למעשה החברים אכלו ושתו בנוסף לאוכל והשתייה פיח ושמן שרוף.<br>לאחר זמן הצטרפו למקום חברים נוספים ממשוחררי הצבא וחברים נוספים שנשלחו על-ידי המוסדות המיישבים, לצורך מגורים והוספת עוד חצר בבניין הבאר לרווקיה.<br>כשהוקם הצריף הראשון הצטרפו הנשים, אחרי זה נוספו שני צריפים גדולים עבור המשפחות הנוספות וכן אוהלים בשביל הרווקים.<br>כל החברים וחלק מהחברות עבדו בפרדס כשכירים של הסוכנות היהודית. לכל חבר נוהל חשבון נפרד, שופצו חדרים נוספים בבנין הבאר ששימשו כמטבח וחדר אוכל.<br>החיים במקום היו קשים אבל המוראל היה גבוה. התנהלו פעולות תרבות וחברה, זכורים בעיקר לילות השישי החגיגיים עם האוכל לשבת והזמרה שיצאה מהלב. נסענו להצגות לכפר-סבא. במשך הזמן נוספו חברים נוספים עד שהיישוב מנה כ-60 חברים. המחסן הפך למטווח סטנים עבור אימון חברי ההגנה מהרצליה.<br>התקופה הזו נמשכה קרוב לשנה. בגלל יוקר המחיה במטבח המשותף החליטו המשפחות להיפרד מחדר האוכל המשותף והקימו מטבחים ליד חדרם, דבר שייקר את עלות האוכל לרווקים. על רקע זה פרץ משבר חברתי, מריבות בין חברים שהיו לפני זה ביחסים טובים ובנוסף לכך, בגלל חוסר האמונה בסיכוי להקמת מושב בשטח שעמד לרשותו. בתקופה ההיא עזבו מספר גדול של חברים את הארגון ובעת פרוץ מלחמת השחרור נשארנו במקום 8 משפחות מטופלות בילדים, כאשר מהם מספר חברים גויסו לצה"ל.<br>המצב הביטחוני באזור הוחמר, כנופיות מטירה, וקלקיליה הסתובבו בשטח, דווקא עם ערביי מיסקי היחסים היו טובים. עקב המצב הוחלט בהסכמת מוסדות הביטחון להעביר את הנשים והילדים למשפחות בחרות כאשר הגברים נשארים בפרדס לעבדו ולשמרו. בימים עבדו הגברים ובלילות שמרו.<br>מצב בלתי נסבל זה נמשך עוד מספר חודשים עד שהוחלט להעביר את המחנה כולו למגרש ריק במושב חרות. בחרות הוקם מחנה (נקרא מחנה צוענים). לארגון הצטרפו חברים חדשים עולים שהגיעו לאחר השואה, עוזבי קיבוצים ולאחר זמן חיילים שהשתחררו מצה"ל בסיום מלחמת השחרור.<br> למרות היחסים הטובים עם הכפר הערבי מיסקי, הכפר ננטש והערבים ברחו, רובם לקלקיליה ומיעוטם לטירה. הסוכנות היהודית ניצלה את בריחת תושבי מיסקי ואז החליטה לגשת להקמת המושב, ב-1948 הוחל בבניית 30 הבתים הראשונים שבנייתם הסתיימה באוגוסט 1949.<br>מתוך: ארכיון לתיעוד גוש תל מונד, וולר יצחק, 40 שנה למשמרת, תיק משמרת מסמך 10. הדפסה | תגובה

חזרה