משחקים - מיקי אברהם (פארן)

"בילדותי היינו רוב הזמן מבלים מחוץ לבית. הבית היה מיועד לשינה, לאוכל ולפעמים להכנת שיעורים. הפעילויות העיקריות נעשו בחוץ, שם שוטטנו בדרכי הכפר ברגל, בחולות. כבישים עדיין לא היו.<br>בחורף העיסוק העיקרי היה סביב השלוליות שנקוו בכל מקום. הייתה שלולית אחת ענקית בקצה בירוביג'אן ממזרח לחצר של מקוב. שם היה אזור שקוע עם אדמה כבדה, וכל שנה המים עמדו בו זמן רב. היינו יוצאים לשיט בשלולית הזאת. איך? גיגית פח עגולה של כביסה שימשה בתור סירה, קרשים שימשו בתור משוטים ואנחנו הפלגנו.<br>בקיץ חיינו על העצים. בנינו משטח עץ בין הענפים של חרוב גדול בשדרה והיה לנו בית. משם היינו מחליקים על חבל - "אומגה" - באלכסון אל הדשא שבחצר. ועוד שיחקנו ברחוב הקפות, ובפרדסים סימני דרך. ורצנו הרבה, ותמיד ביחד - החבורה של השכונה, בני גילים שונים.<br>בשבתות של הקיץ נסענו לים. היה חוף ים בשפך נחל פולג - "רק של עין-ורד". המשאית של המושב יצאה מדי שבת לים עם ילדים ובוגרים, ובילינו כמה שעות בחוף. שחינו אל הסלעים שקראנו להם "אי" וכמעט לא רצינו לחזור.<br>נזכיר שלא רק שיחקנו, גם עבדנו במשק. לפי הצורך עזרנו במשק באיסוף ביצים, בקטיף בפרדס, בניכוש עשבים בגינה. כשגדלנו והצטרפנו לתנועת הנוער היינו באים לפעולות, ושם בין שיחה לימודית לחינוך לערכי העבודה והציונות היינו שרים ורוקדים. מובן - שירי ארץ-ישראל, "שירים רוסיים" וריקודי-עם. ועל זה נוספו מדורות ל"ג בעומר במגרש הספורט עם קפה שחור ותפוחי-אדמה מפוחמים.<br>איפה היינו נפגשים? מקום "ההתאספות" הקבוע היה הכיכר שלפני הצרכנייה, שם היו עצים, פנסים וספסלים. משם יצאנו להרפתקאות מסוכנות, שדורשות אומץ ותעוזה. למשל, הלכנו לסחוב אבטיחים במקשה של... כמה טעים לאכול לב של אבטיח אדום ישר מתוך הקליפה! אלה היו המשחקים שלנו."<br>מתוך: בלהה נחמן, 2000, סיפורי עין ורד - שבעים שנה למושב 1930 - 2000, הוצאת מושב עין ורד. הדפסה | תגובה

חזרה