"ארץ-ישראל בתחילת שנות הארבעים. באירופה משתוללת מלחמת העולם השנייה, צעירים רבים בארץ התגייסו לצבא הבריטי. כלי התקשורת לא היו מפותחים כמו היום, אין טלוויזיה או אינטרנט, רק רדיו הנתון לפיקוח של ממשלת המנדט הבריטי.<br>במושבנו עין-ורד חקלאים עמלים וטרודים במלאכת הקיום. ילדים הולכים לגן ולבית-הספר בתל-מונד, והציבור כמה להיות מלוכד ולשמוח ביחד. כך הגו את הרעיון לערוך חגים משותפים לכל הכפר.<br>אני נזכר בלילי הסדר המשותפים שהתקיימו בבית-העם. בימים ההם לא היה בבית-העם אולם כמו היום, ולא היו שם כיסאות, אלא במה אחת גדולה בקומה השנייה, הסגורה משלושה צדדים ופתוחה לצד צפון.<br>התכונה לפני ליל הסדר הייתה רבה ומרגשת מאוד, והורגשה בכל מקום. ליד המחלבה העמידו דוד גדול מלא מים על חצובת עמודים שמתחתיה הבעירו אש, ולידה ערמת עצים גדולה ללבות את האש. אנחנו, הילדים, נאספנו עם כדי החלב הריקים להכשיר אותם במים הרותחים, והיו כאלה שהביאו גם סירים מהבית. סבא יער-אדמי ניצח על המלאכה והכשיר את הכלים, כשארכי הזקן מפקח עליו.<br>חלק מההורים, אלה שהיו נגרים במקצועם, הכינו על הבמה שולחנות וספסלים ארוכים מלוחות עץ שנתמכו בארגזים. את השולחנות קישטו האימהות והילדות במפות לבנות ובפרחים שקטפו בשדות, ועל השולחנות ערכו כיבוד קל ומצות, הכל כשר לפסח.<br>בצד מזרח של האולם ניצב שולחן ארוך לחברים שניהלו את ליל הסדר, ובצדו מקום לילדים שהופיעו בנגינה בחליל ובמנדולינות. רוב הילדים למדו אז נגינה בחוגים שהיו בכפר או בבית-הספר. ניצח על התזמורת אדם רפס, בנו של ד"ר רפס רופא הכפר.<br>הציבור הגיע לאולם, לאחר שכל משפחה חגגה בביתה את ליל הסדר כהלכתו. כל אחד ישב במקום שרצה, ואנו הילדים הצטופפנו יחד בקצה האולם. מתכונת החג הייתה קלה והיתולית. ניגנו ושרו, קראו בהגדה והוסיפו הומור וחידות, כל מנחה ממיטב דמיונו וכישרונו. בין המנחים של החג היו בן-אפרים, זאב כהן ואחרים.<br>ההומור היה נחוץ בתקופה קשה כמו אז. כולם צחקו, גם החברים הרציניים תמיד. אהבנו את החגים האלה, והזיכרון הטוב נשמר עמנו עד היום".<br>מתוך: בלהה נחמן, 2000, סיפורי עין ורד - שבעים שנה למושב 1930 - 2000, הוצאת מושב עין ורד.
הדפסה | תגובה