"עלינו מגרמניה לפלשתינה בעלייה החמישית בשנת 1935. בגרמניה היינו בהכשרה ציונית וכשבאנו לארץ רצינו להתיישב בכפר ולעסוק בחקלאות. בהתחלה גרנו במושבה גדרה, אחר-כך בכפר-מל"ל, שם שמענו על עין-ורד וכך הגענו למושב.<br>אתנו וגם אחרינו באו לעין-ורד עוד משפחות מעולי גרמניה, בסך הכל כ-20 משפחות. כאן כינו אותנו בשם "יקים".<br>קיבלנו משקים שעמדו פנויים. המשק עלה לנו 140 לירות, שתמורתן קיבלנו מגרש ריק בן 4 דונמים, כולו חול עם חילפה, וכן פרדס צעיר על שטח של 3 דונמים. גרנו בתחילה אצל אוליניק, עד שבנינו לנו בית. איך בונים בית? קיבלנו תכנית של מהנדס, והתחלנו לבנות: ערבים מנסורים הביאו זיפזיף על גמלים, והחברים השכנים עבדו בזוגות והכינו בלוקים. כך התקדם הבניין ובתוך שנה הבית עמד - בלי טיח, בלי מעקה, בלי תריסים ובלי צבע. וגם בלי חשמל, רק מנורת נפט. השנה הייתה 1936.<br>השכונה שגרנו בה נקראה "עבר-הירדן", בגלל ואדי גדול שהיה במקום שבו עובר עכשיו כביש דרור. בחורף הוואדי התמלא מים, ופעם חזרתי מתל-מונד ולא יכולתי לעבור. הגיע שכן והעביר אותי לצד שני. אחר-כך בנו שם גשר שחיבר את שני חלקי המושב. העבודה בהתחלה הייתה עבודת חוץ בפרדסי תל-מונד - בהשקיה ובבית-האריזה. במשך הזמן בנינו משק. היה לנו לול ועוד לול שהכילו 1000 עופות, והיו לנו עזים. והיה הפרדס. פעם פרצה מחלת עופות שהרסה את כל הלול, אבל התאוששנו. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשארו התפוזים על העצים, כי לא היה אפשר לייצא את הפרי.<br>אחרי קום המדינה בשנת 1948 מצב החקלאות השתפר. היינו עסוקים גם בענייני ביטחון. בשנות ה-30 היו המאורעות ובשנות ה-40 מלחמת השחרור. תמיד היה צריך להתכונן ולהתגונן. הייתה שמירה מאורגנת במושב. הגברים שמרו בעמדות לפי תור, והנשים שמרו במגדלי תצפית עם פרוז'קטורים.<br>פעם עליתי לשמור על גג בית-העם, על סולם ברזל צר. היה מפחיד.<br>היום מותר לספר: אצלנו בחצר היה "סליק" - עטפו רובים והטמינו אותם בתוך מחבוא. פעם ביקר אצלנו מכר אנגלי, ואני חששתי וביקשתי שיוציאו את הסליק מהחצר. וכך היה. בלילה העבירו את הרובים לבור בשדה שממול. כדי לכסות את הבור יצא השכן שלנו בלילה וחרש את השטח. שכן נוסף הופיע והתפלא על החריש הלילי, אבל אסור היה לגלות.<br>עברו שנים, הכפר גדל, והמשק, והמשפחה שלנו, וכיום גם ילדינו ונכדינו גרים כאן במושב."<br>מתוך: בלהה נחמן, 2000, סיפורי עין ורד - שבעים שנה למושב 1930 - 2000, הוצאת מושב עין ורד.
הדפסה | תגובה