1941

אווירונים איטלקיים הפציצו את חיפה ואחר-כך את תל-אביב וגרמו הרג רב. אז התחילו לבוא משפחות מהערים לכפרים. גם לגוש תל-מונד באו הרבה משפחות. ההפצצה הראשונה הייתה ב-ט' אלול תש"א-1941. הייתי אז בכיתה ח'. רוזה חזרה להיות מחנכת. ילדי הפליטים מתל-אביב הגדילו את הכיתה מאוד. המצב השפיע לרעה על הלימודים, לא רצו ללמוד. בכל יום ישבו בכל כיתה 2 הורים וגם זה לא עזר.<br>היחסים עם הערבים בסביבתנו היו טובים. באחת השבתות הלכנו עם זאב לטירה, קלמניה, רמת-הכובש ועברנו את מיסקי. גם ילדי טירה ביקרו אצלנו, וגם ילדי טייבה. בשנה זו היה המחזור הראשון של בית-הספר. גם דוב וסימה גמרו כיתה י'.<br>עשינו נשף חנוכה והצגנו את "חג המעלות". בא דוד כהן מהמרכז. בשנה זו התחילו בבית-הספר לבשל לנו ארוחות צהריים. בט"ו בשבט נטענו במגרש המשחקים שדרות עצים על יד המועדון. בפורים סידרו "משלוח-מנות" חגיגי. הקריאו עיתון היתולי מוצלח. הקריאו את יובל "העז" לכפר-הס. שמחנו ורקדנו.<br>ב-15 במרץ 1941 המליטה העזה גדי וגדייה. את הגדייה גידלנו וקראנו לה "חביבה". בשנה זו חגגו 20 שנה ליסוד ההסתדרות. היו חגיגות בכל המושבים מסביב. לבית-הספר קנו פסנתר. בבה אידלסון באה להרצות לפנינו וחנה קיפניס שרה וניגנה על הפסנתר. בחג הפסח נערך בכפר-הס "סדר" משותף.<br>הילדים הציגו: "אניית מעפילים"; "חסידים"; "משה במדבר". אחרי-כן היה חופש. אני מסדרת את הבית, מאכילה את העזים, מכינה שעורים ועובדת בגינה. מלמדת אנגלית לישראל בורלק. הוא מתקדם יפה מאוד.<br>בליל שישי 2.10.41 סידרנו מסיבת פרידה למשה המדריך. רקדנו, שרנו ופרצה הורה סוערת. קשה הייתה הפרידה. נכנסתי לכיתה ט'.<br>באחד הלילות חלמתי חלום אימים: גדודי האויב מתקרבים אל ארצנו ושעת ההכרעה קרובה. פחדתי היה נורא! התעוררתי והנה אני מרגישה טיפות גשם על רגלי. כנראה שהגג דלף. זה היה הגשם הראשון בחורף זה. בערב יום שני 1.10.41 התאספנו במועדון. המדריך אמר שעלינו להקים את צריף המועדון. הוא מציע, כי כשנגמור את הקמתו נקשטו ונעסוק שבוע ימים בנושא "ארגון יזרעאל". זו הצעה טובה מאוד, רק שנקיימה... ביום הכיפורים צמתי כל היום (26 שעות). עכשיו אני קוראת את הספר "ירושלים". בליל יום ראשון, ליל שמחת תורה, הלכתי עם הורי לבית-הכנסת. היה די שמח. ביום שישי באו כל ילדי בית-הספר. הייתה אזכרה לאוסישקין, שמת לפני שבועיים ביום 3.10.41. הדפסה | תגובה

חזרה