1939

עברתי לכיתה ו'. המחנכת הייתה רוזה. בחנוכה היה נשף בכפר-הס. הצגנו "מתתיהו ובניו". משה ארגמן היה הבמאי. בלילה נשמעו יריות מצד "יכין". השומר ישראל גולדנברג נפצע קשה. אחרי 7 ימים מת מפצעיו.<br>בהלוויה הלכנו בתהלוכה ארוכה ברביעיות, בראשים מורדים. אשתו הלכה כמשותקת. ליד ביתם צעקה: "בני, בני, הנה אביך כאן!" איום היה הדבר. כעבור חודשים נרצחו 4 חברים מעין-ורד. ללוויה זו לא הלכתי. לא יכולתי לשמוע את היללות והצעקות.<br>בימים ההם הונח היסוד למועדון הנוער בכפר-הס. בלילה אחד הותקפנו ע"י ערבים. הם הציתו את תבניות הברכה החדשה בגוש ב'. כעבור כמה ימים, בבוקר, הותקפנו ע"י בריונים ערבים. כל הכפר עמד על רגליו. החבר מרדר נפצע. שבועיים שכב ב"בילינסון". כעבור זמן מה הודיע לנו המדריך משה שהוא עוזב אותנו. עשינו לו מסיבת-פרידה בבית-הספר. משה סיפר לנו את פרשת חייו. קשה הייתה הפרידה. הדפסה | תגובה

חזרה