|
חברי ארגון "חרות יהודה" אשר נוסד בשנת 1927 המתינו "לאור ירוק" אשר יאפשר להם לעלות על הקרקע, הארגון שחבריו היו מפוזרים במספר מקומות בארץ ומנה כ200 חברים, שמר על קשר וערך מדי פעם כנסים לליבון בעיות מושב העובדים העתידי והתקדמות ההתיישבות.<br>ארגונים רבים המתינו לעלייה על הקרקע, והשנים קשות. בארץ חוסר עבודה ובתנועה הציונית משבר, כספים לא מגיעים מחו"ל ואין במה לקנות אדמה. ואז הוגה אברהם הרצפלד, הרוח החיה של ההתיישבות, רעיון נועז ובו הוא מציע כי חברי הארגונים יממנו בעצמם את רכישת הקרקע, ואכן הרעיון מתקבל והחברים משלישים לקופת הארגון 20 לא"י כל אחד כשהם חוסכים מפיהם משכר הדחק שלהם.<br>וכשהכסף מצוי יוצא יהושע חנקין בשליחות "הכשרת-הישוב" ורוכש את אדמות טירה מיסקי טייבה עבור שלושת הארגונים: ארגון "חרות-יהודה" - 875 דונם" לארגון "יזרעאל"- 835 דונם "ולארגון תל-אביב" - 450 דונם. הכסף אשר אספו החברים הספיק כמעט במלואו לרכישת 2160 דונם עבור מושבי הגוש (מחיר הדונם היה כ-4 לא"י). מכאן מתחילות הבירוקרטיה והעסקנות המכוערות להראות פרצופן, הקרן הקיימת אשר "נעתרת" לקבל את הקרקע שהמתיישבים רכשו עבורה מטרטרת אותם במשך שנתיים כי הרי גם היא צריכה לתרום את חלקה על מנת להפוך את גוש הקרקעות מאדמה פרטית לאדמת הלאום. ואכן נמצא לבסוף הפתרון "היצירתי"- המושבניקים יהיו פטורים מתשלום דמי החכירה למספר שנים על האדמה שהם רכשו בכספם וכך תוחזר להם השקעתם- (בנקאות למופת...) וכך גם לא יחזיקו בידיהם אדמה פרטית אשר האוחז בה היה "מוקצה מחמת מאוס" ופסול להתיישבות של זרם העובדים... בסופו של מאבק קשה ומתיש כאשר יהודי יקר -אברהם הרצפלד משמש להם פה ושליח ומעודד אותם לאורך כל הדרך- הם עולים סוף סוף על אדמתם בשנת תר"צ - 1930, 1800 שנה למרד בר-כוכבא. ושם המושב החדש כמו הכיתוב על המטבעות מתקופת המרד- "חרות-יהודה".<br>מאחר ושטח האדמה היה מצומצם עלו על הקרקע רק כ- 80 חברים, יתר חברי הארגון עוברים לכפר אז"ר וירקונה או עוזבים את הארגון. לאחר העלייה על הקרקע נרכשים עוד שטחים עבור המושב, האחד מכונה בשם אדמות בלאשר והשני אדמת ג'ירבי.<br>למושב חרות לא היה רצף טריטוריאלי אל תל-מונד, ומפרידה ביניהן חלקה של ערבי מטירה - חמיד מנצור, כל בקשות המושב לרכוש את אותה חלקה אינן נענות בחיוב. הימים ימי המאורעות וכל ערבי שמוכר אדמות ליהודי מסתכן ברצח. חמיד מנצור מגדר את חלקתו ומונע מעבר של רכב ועגלות אל תל-מונד (וזו דרך הכניסה הראשית למושב). מהלומות הוחלפו ולא מעט אנשים משני הצדדים נזקקו לטיפול רפואי... לאחר שכל הדיבורים והשתדלנות לא הועילו והמעבר בחלקה הפך לסיכון ביטחוני נפרצת הדרך במבצע שבו שותפו כל חברי המושבים וכביש נסלל באישון לילה והיה לעובדה. סופה של פרשה זו בא לסיומה בבית המשפט המחוזי בטול-כרם, והמחיר ששולם עבור אדמת המריבה היה רב. ערב מלחמת העצמאות השתרע המושב על כ-1500 דונם. עם קום המדינה סופחו למושב עוד כ-2200 דונם. נרכשו גם כ-120 דונם פרדס ממשק זיו על מנת לאפשר פרדס מניב לחברי ההרחבה, נרכשו עוד כ-50 דונם "אדמת לוויתן" במערב המושב להרחבת שטח גידול ירקות (יש לציין שאדמת לוויתן ואדמות פרדס זיו היו אדמות פרטיות שהועברו לרשות הקרן הקיימת והמנהל). אדמות המושב נמצאות במועצה האזורית "לב-השרון", ואדמת פרדסי זיו באזור שיפוט המועצה המקומית תל-מונד.<br>כיום חרות משתרעת על כ-3900-דונם. יחידת משק היא בגודל של כ-30 דונם. המושב העביר שתי חלקות אדמה למועצה האזורית "לב-השרון" האחת לבניית בית הספר האזורי "הדר- השרון", והשנייה למרכז הקשישים "דורות - בשרון".<br>(החומר נכתב ע"י אסא ברטוב, מושב חרות, 2004).
הדפסה | תגובה